ארכיון הקטגוריה: Uncategorized

אז כמה אחוזים באמת מהציבור הדתי עוזבים אותו?

הטקסט דלהלן הוא גרסה מורחבת של תגובה קצרה שנשלחה למוסף שבת של מקור ראשון, בתגובה למאמרו של ידיד זולדן.

את מאמרו של דוד זולדן ("הולך ומתחזק", מוסף שבת של מקור ראשון, כ' בתמוז תשע"ז, 14 ביולי 2017) קראתי בתימהון הולך וגובר. זולדן תוקף את פרסומיהם של ארגון "חותם", עמותת "אחד לאחד" וקמפיין הספר "היוצאים" מאת פאראנק מרגוליס (כצ"ל ולא כפי שכתב), לפיהם כ-50% ממי שגדלו בבית דתי מגדירים את עצמם דתיים.

כמי שעזר לערוך את המהדורה הישראלית של "היוצאים", זכיתי לראיין לא מעט מומחים בנושא, לנתח בדקדוק את סקרי הלמ"ס ולעיין במחקרים אחרים בתחום; את התוצאות של העיון בסקר סיכמה מרגוליס במבוא לספר, ונתונים סטטיסטיים ממנו פרסמתי במאמר באתר "מידה" לפני שנה וחצי, שעסק בעיקר בשאלת היציאה בשאלה מן החברה החרדית, אך נגע גם בנושא היציאה בשאלה בכלל ("הנתונים האמיתיים: אל תמהרו להספיד את החברה החרדית", אתר מידה, 26 בינואר 2016). נתוני הלמ"ס באשר ליציאה מהחברה הדתית הכו אותי בתדהמה, והיו גבוהים בהרבה גם מהערכות המומחים המוכרות, המדברות על נטישה בשיעור של כ-25% (שיעור שגם הוא אינו מבוטל כלל ועיקר).

לפיכך עניין אותי לראות מה עלה בחכתו של זולדן, שיפריך את הנתונים הקשים. ומה מביא זולדן? שאלה אחרת בסקר, העוסקת בשאלה אם אדם מעיד על עצמו שהוא דתי יותר מן העבר. "כמעט מחצית מאלו שהגדירו את עצמם דתיים כיום רואים את עצמם כיותר דתיים ממה שהיו בעבר", אומר זולדן; "האם ניתן להסיק מכאן ש'רק 50% ממי שגדלו בבית דתי מגדירים את עצמם דתיים?".

לא, אי אפשר להסיק זאת מהנתון הזה. למעשה שום דבר לגבי עזיבת הדת אי אפשר להסיק מהנתון הזה, משום שהוא עוסק באנשים שהם היום דתיים, האם הם יותר דתיים מן העבר. ואילו אנחנו מבקשים לדעת לגבי אנשים שבעבר היו דתיים ואילו היום הם אינם כאלה. כלומר אוכלוסיית היעד שלנו היא המסורתיים והחילונים, שרובם לא מדווחים על עצמם שהם יותר דתיים מבעבר.

זולדן מצטט את הקביעה שרק 10% מהמסורתיים-דתיים, 22% מהמסורתיים-לא-כל-כך-דתיים ו-16% מהחילונים אומרים שהם פחות דתיים ממה שהיו בעבר – אבל זה בכלל לא מעט. למעשה מדובר במאות אלפי אנשים. אם מסתכלים על נתוני 2009, הרי מבין 1.5 מיליון חילונים, 24% מהם גדלו בבתים שאינם חילונים. אין מדובר בסתירה לנתון של ה-16%, משום שהשאלה עוסקת בנושא שונה – האחת עוסקת בתחושה האישית של שינוי מידת הדתיות לאורך השנים, והשנייה עוסקת בשאלת הבית שבו האדם גדל; אדם יכול לגדול בבית מסורתי אבל לא להרגיש שהוא עצמו היה מסורתי אי פעם. מכל מקום אין לכך כל קשר לדיון לגבי אנשים שגדלו בבית דתי וכיום אינם מגדירים עצמם כדתיים, ותמיהה גדולה על זולדן שהביא לשולחן נתונים שכלל אינם רלוונטיים.

האם העלייה מרוסיה אשמה?

כעת לשאלת היציבות באחוז הדתיים בציבור היהודי. ארגון חותם טען שיציבות שיעור הדתיים באוכלוסייה בין 2012 ל-2015 על אף שיעור הפריון הגבוה יותר אצל דתיים, מצביעה על שיעור חילון משמעותי המאזן את הגידול הדמוגרפי. זולדן דחה את הטענה בכך שסקרי הלמ"ס סוקרים בני עשרים ומעלה, ואם כן הצעירים ביותר בסקרים של 2009 ו-2012 נולדו בין השנים 1989 ו-1992, בזמן גל העלייה הגדול מרוסיה, שהביא לארץ כמיליון עולים שרובם אינם דתיים.

אם נעזוב בצד את הקפיצה שעשה זולדן בטיפול בשנים (חותם דיברו על 2012 ו-2015, לא על 2009) נראה שהטיעון שלו – שהוא בהחלט נאה ויש להתחשב בו – אינו מחזיק מים. אחוז הדתיים נותר בסביבות ה-10% לפי נתוני הלמ"ס לפחות משנת 2002, עם שינויים (שמקורם גם מכך שמדובר בסקר בלבד, עם סטיית תקן לא מבוטלת) הנעים סביב האחוז וחצי לכל כיוון. כלומר אין מדובר בשנים מסוימות ובעקבות גל עלייה פתאומי. בנוסף, ניתן לבחון כמה יהודים שעלו מרוסיה מאז שנות ה-90 משתתפים בסקר, והמספר עלה מ-503 אלף ב-2009 ל-519 אלף ב-2012; לא שינוי מספיק בשביל לבטל לבדו את הריבוי הטבעי של המשפחות הדתיות.

22% דתיים לאומיים? חצי מהם אינם דתיים בכלל

זולדן מצטט את המחקר של תמר הרמן (המבוסס על עבודתו של ד"ר חנן מוזס) שלפיו 22% מהציבור הגדיר עצמו כמשתייך לציבור הדתי-לאומי. מה שהוא לא פירט הוא שמתוך אותו ציבור ענק, 11% הם חרדים, 33% הם מסורתיים ו-3% הם חילונים (!). כלומר, כמחצית מאלה המזהים עצמם עם הציונות הדתית אינם דתיים-לאומיים להגדרתם-הם. במילים אחרות, גם מחקר זה אינו מלמד דבר וחצי דבר על עזיבת הדת, אלא רק על כך שיש הזדהות גדולה עם הציונות הדתית גם מחוץ לציבור הדתי פרופר.

פעם היה גרוע יותר

ובכל זאת, יש צורך לסייג את הנתונים. נתוני הלמ"ס משקפים מצב נתון של אוכלוסייה נתונה ולא של מגמות. הם אומרים כי בשנת 2009, מבין כלל האנשים באוכלוסייה שאמרו שגדלו בבית דתי בצעירותם, כ-48% אינם דתיים; אבל הם לא אומרים דבר על המגמה לאורך השנים. למעשה, אם מפלחים את העונים לפי גילאים (ויש לזכור שמדובר בסקר, כך ככל שאנחנו מפלחים יותר רמת האי-ודאות עולה), מתברר שאצל המבוגרים יותר שיעור עזיבת הדת משמעותי יותר – כלומר מגמת עזיבת הדת הולכת ומצטמצמת עם השנים. כך, מבין בני ה-60 ומעלה, רק 39% ממי שגדלו בבית דתי היו דתיים או חרדים ב-2009; אצל בני ה-50-60 השיעור עולה ל-43%; בני 30-50 מגיעים ל-62%, ובני ה-20-30 ל-68%.

הדבר גם מתאים להתרשמויות האישיות של המרואיינים לספר "היוצאים" שגדלו כדתיים בעשורים הראשונים של קום המדינה (דוגמת פרופ' אשר כהן והרב זאב קרוב) ומעידים על כך שמבין חבריהם לכיתה ולגיל אחוזים מעטים נותרו דתיים. "בשנות ה-50 וה-60 הנטישה הייתה טוטלית", אמר פרופ' כהן; "מחזורים שלמים של ישיבות תיכוניות היו עוזבים, ברמה של 60%-80%". בדומה לכך אמר הרב קרוב, שלתחושתו שיעורי העזיבה קטנו משמעותית: "אבי ז"ל למד בישיבה חרדית קטנה בפתח תקווה, רוב החברה שלו נהיו חילוניים חילוניים. לא 'דתל"שים'. […] כשאני הייתי בישיבה תיכונית, הרבה יותר היו דתל"שים (מאשר היום). כמה מאתנו נשארו דתיים? מיעוט. ממש מיעוט" [המקורות לציטוטים כאן ובהמשך הם מתוך תמלילי הראיונות שקיימתי לקראת הכנת המהדורה העברית של "היוצאים"].

בין אשכנזים לספרדים, בין דתיים לחרדים

לכך יש להוסיף את הגמישות של ההגדרות הדתיות: אדם אחד יכול להגדיר עצמו היום כ"מסורתי דתי" וחברו "דתי", אף שהראשון יכול להקפיד יותר על מצוות מאשר השני. בציבור המזרחי, כידוע, יש יותר טורלנטיות להגדרות הרחבות הללו, והדבר גם משתקף בסקר הלמ"ס, שבו עולה ששיעור העזיבה את ההגדרה "דתי" גדולה בהרבה אצל בני יוצאי אסיה ואפריקה (רק 49% נותרו דתיים או הפכו חרדים) מאשר אצל בני יוצאי אירופה ואמריקה (73% נותרו דתיים או הפכו חרדים).

זו כנראה אינה הסיבה היחידה לפער בין העדות; נראה שהדבר נובע גם מכך שגל החילון, שהכה באירופה ובאמריקה במאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, הגיע ליוצאי צפון אפריקה ואסיה מאוחר יותר, כך שאצל הראשונים אנחנו רואים את ההתייצבות אחרי הסחף, ואצל האחרונים אנחנו עדים לסחף עצמו. כך, אם בוחנים את שאלת שמירת השבת, שנשאלה ב-2009, מתברר שכ-40% מבין בני ילידי אסיה ואפריקה שגדלו בבית דתי אינם שומרים שבת באופן מלא (ו-36% כמעט או בכלל לא), ואילו מבין בני ילידי ישראל, אירופה ואמריקה השיעור הוא 25% (ו-22% כמעט או בכלל לא שומרים שבת).

כאשר משווים את הנתונים למי שגדל בבית חרדי, הפער מתחוור: שם פחות מ-10% אינם דתיים היום, ורוב העוזבים את החרדיות (כ-15%) עדיין נשארים דתיים. הציבור החרדי, בלי ספק, יודע לשמור טוב יותר על בניו דתיים. לא כל הצדדים של התופעה הזו חיוביים, משום שחלק ממנה נובע מכך שחברתית קשה מאוד לחרדים לעזוב את הדרך (כמה חרדים לשעבר שריאיינתי ציינו במפורש שאילו היו מתחתנים לא היו עוזבים את הציבור החרדי, אף שבתוכם כבר לא היו חרדים), וכך יש ציבור גדול מאוד של אנשים "כלואים" בחברה החרדית אך בתוכם הם "ריקים", כפי שהגדיר זאת בראיון מיכאל נכטילר, מקים האתר "אקשיבה" שנועד לענות לשאלות מן הציבור החרדי; וביקורת דומה מתח גם מוטה פרנק, איש ברסלב הנמצא בקשר הדוק עם "יוצאים" רבים מהמגזר החרדי.

ועם זאת, התמונה הכללית ברורה: ישנה עזיבה גדולה מאוד של דתיים את הדת – מגמה שהייתה חזקה מאוד בעבר ואילו כיום נחלשה אך עדיין עומדת כנראה על כ-25%-30%, כך שדברי אורי אורבך ז"ל, שהאם הדתייה תורמת יותר לציבור החילוני מאשר האם החילונית, נראים מדויקים. המגמה קטנה בהרבה בציבור החרדי, ואין להתעלם מכך אף שחשוב להצביע גם על הבעיות הנוצרות מאותה "כליאה" של החרדיות. התופעות הללו כלל אינן מפתיעות מן הבחינה הסוציולוגית – הציבור הדתי חי כמיעוט בחברה חילונית, והיטמעות בה היא הדבר הצפוי; אך איננו צריכים להתעלם מהם או לחשוב שהכול ורוד. אני בהחלט מסכים שלחינוך הדתי-לאומי יש הרבה מה להתגאות, אבל יש גם הרבה מאוד מה לשפר. התעלמות מהמציאות הקשה איננה מעלה, וחשבון נפש אינו מילה גסה.

 

 

"מחקר מדעי שאין להפריכו": כך הוצגה פרודיה באתר סטירי כמחקר אמיתי ב"מאקו"

לפני כשנה, בעקבות הטבח באורלנדו, נכתבה ב"mako גאווה" כתבה מאת פלוני אמנון דירקטור, בכותרת: "האם כל ההומופובים באמת הומואים? מדעית הוכח שכן".

האם כל ההומופובים באמת הומואים? מדעית הוכח שכן

מאקו. מדעית הוכח שכן

הכתבה פותחת בסיפור המחבל מאורלנדו, שלפי המסופר היה הומו בעצמו, וממשיכה: "מסתובבים עשרות סיפורים אודות אירועים הומופוביים שמקורם (במפתיע או לא) באנשים עם נטיות הומוסקסואליות". נו, "מסתובבים", "עשרות סיפורים". אוקיי (הכותב מביא שלושה). איפה ההוכחה המדעית שכל ההומופובים הם הומואים? חכו, הנה זה מגיע:

אחד המחקרים המעמיקים והממושכים בנושא הומופוביה מופנמת נעשה באוניברסיטת הרווארד בשיתוף עם המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT). המחקר העלה ממצאים מרתקים, ובהחלט מחרידים, בכל הקשור להומופוביה: מסקנת המחקר הייתה שרוב האנשים שמבטאים הומופוביה, הם בעצמם בעלי נטייה הומוסקסואלית. המחקר, שנערך במהלך 5 שנים והשתתפו בו כ-5,000 נבדקים ממין זכר, אושר על ידי איגוד הפסיכולוגים האמריקאי כ"מדעי שאין להפריכו". מסקנה נוספת שעלתה מהמחקר הייתה שהומופוביה בולטת יותר אצל אנשים בעלי משיכה נסתרת לאותו מין, שגדלו עם הורים סמכותיים שאסרו רצונות כאלה.

פששש, נשמע רציני. "מדעי שאין להפריכו"!

רגע רגע. מה זאת אומרת "מדעי שאין להפריכו"? הרי אנחנו מכירים את העיקרון הפופריאני שאומר שדבר מדעי הוא דווקא מה שאפשר להפריכו, ואם אין להפריך משהו הוא לא מדעי. מוזר, לא?

נחזור אל המחקר הזה עוד רגע, אבל נמשיך בינתיים לסוף הכתבה. דירקטור מראיין את פרופ' גידי רובינשטיין, "יועץ אקדמי בביה"ס למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית נתניה, פסיכותרפיסט המתמחה, בין היתר, בטיפול בגברים הומואים וביסקסואלים ומנהל את פורום "שרינקפרנדלי"."

רובינשטיין משום מה לא מזכיר את אותו מחקר מדעי שאין להפריכו, ומצטט דווקא מאמר אחר, מ-1996, שטען שדווקא הומופובים קיבלו זיקפה מפורנו גברי. מעניין שהמחקר הבודד הזה מ-1996 עדיין מהווה משהו משמעותי בתחום. עברו מאז עשרים שנה; איפה שאר המחקרים החוזרים? נראה שלא לחינם פקפקו בתוצאות שלו. בכל אופן, מה עם המחקר ה"מדעי שאין להפריכו"? איפה הוא?

פייק ניוז: כך עושים זאת

כאן בא לעזרתי אריאל דניאלי שמצא את המקור. הנה הוא, באתר YOUREADYGRANDMA:

A shocking, double-blind study released by Harvard, in collaboration with MIT, has revealed that all people who are homophobic are actually homosexuals themselves. The study, which was carried out over the course of 5 years and involved nearly 5,000 male subjects, is being accepted by the American Psychological Association as being “scientifically irrefutable.”

זה המקור. כן. קראו את שם האתר. נשמע אתר לגיטימי, נכון? בדף הראשי שלו היום יש כתבות כמו "Strict ‘No Farting’ Policy Enforced in White House", ו"Cursed Melania: “I Dug up Donald in Egypt over 100 Years Ago”"

לכתבה מצורפת גם תמונה, בכותרת הבלתי-נשכחת "Subject covering erection". דניאלי בדק ומצא שמדובר בתמונה של קסדה ניסיונית לטיפול בנפגעי ראש.

subject covering erection

קסדת להגנה על הראש, זקפה, מה זה משנה

זה אם כן המחקר ה"מדעי שאין להפריכו" – scientifically irrefutable (ביטוי כל כך אידיוטי, שמצאתי אותו רק במכתב של תומכי "קליימט צ'יינג' נלהבים), שנרקח במוחו הקודח של בעל אתר סטירי וקיבל מקום של כבוד באתר mako ונמצא שם כבר כשנה, בלי שאף אחד העיר על הבדיחה העצובה. נראה שבשביל דברים כאלה הוקדש הביטוי המקורי, שעכשיו נשחק עד-דק, Fake news.

ושיהיה לנו בהצלחה.

פרס ביקורת התקשורת

כפי שוודאי שמתם לב, היתוספה השבוע לבלוג לראשונה פרסומת – להצבעה לפרס ביקורת התקשורת.

אמנם בהתחלה חשבתי לסרב לשתף פעולה עם האגודה העוינת, שאפילו לא טרחה להעלות אותי כאחד המועמדים (!). אבל הם ביקשו כל כך יפה, ושלחו לי זרי פרחים הביתה, אז הסכמתי. חוץ מזה, הם גם הבטיחו לי כסף.

בכולופן, הבנתי שלא מספיק אנשים מצביעים אצלם, וזה עושה לי מצפונים על הכסף שאני רוצה לעשוק מהם. אז ככה:

לכו להצביע!
(רק שימו לב שיש שם אוטופליי. יעני כבו את הרמקולים אם בא לכם.)

תודה.


נ"ב נילי, לא הבטחת לי כסף על הפוסט הזה אבל זה לא אומר שלא אשמח לקבל עליו מזוודה של שטרות לא מסומנים. חוץ מזה אני יודע איפה את גרה, או משהו.

אה, ועוד משהו: אם גם אתם רוצים לפרסם אצלי ולשלם לי – אני לא אגיד לא. כנראה.

האתר לאנשים חושבים

אתר "הארץ" ידוע לשמצה בבעיות הטכניות הרבות בו. קישורים מתים הם דבר שבשגרה, כנ"ל קישורים שמובילים לכתבה לא קשורה. פעמים רבות כותרת הדפדפן משקפת כתבה אחרת לגמרי מאשר הכתבה המופיעה בגוף הדברים. ועוד לא דיברנו על הפניות כמו "ראה עמ' 8", "ראה מסגרת" ושאר דברים שהועתקו מהעיתון המודפס ללא שינוי.

אבל הפעם, כשנכנסתי לקרוא כתבה של נרי לבנה על הרכבת הקלה, הגעתי לשיא, עד כמה שידוע לי. הנה פסקאות הפתיחה:

(צילומסך)

וכך זה נמשך ונמשך. מה הסיפור? מה הקשר בין הסופר ההודי לרכבת הקלה? מה אלה המספרים האלה? מה זה כל ה"סבורים שיש"?

אז ככה: אחרי כל הכתבה ההודית, מתחילה הכתבה על הרכבת הקלה. אוקיי, כבר נרגענו. חוץ מזה, אחד המגיבים כבר הזדרז לכתוב הוראות קריאה:

כל משפט שני יש להוריד את הביטוי "סבורים שיש" וכל 25 מילה יש מספר סידורי שאותו יש להחליף במילה ההולמת ביותר, כטוב הדמיון עליכם. הארץ. עיתון לאנשים חושבים.

האם אי פעם 200 תהיה תקנה סבורים שיש לעיתון לאנשים חושבים 225? מסופקני.

—-
תוספת: תודה לספקטור (ראו בתגובה) שהסבירה את מקור הפשלה. ותודה לאנונימי מ-13:00 שעדכננו שהכתבה תוקנה. הנה לינק לצילומסך של כל הכתבה טרם תיקונה, בגודל קטן אבל ניתן לקריאה (לדעתי).