ארכיון הקטגוריה: הבית היהודי

התינוק שנשבה שקרא אסטריקס


כתבת פרופיל מעמיקה ומרתקתעל נפתלי בנט פורסמה בסוף השבוע בעיתון "הארץ" – מסוג הכתבות שמזכירות לנו למה טוב שהעיתון הזה עדיין קיים. מהכתבה עולה בהחלט דמות של אדם שקורץ מהחומר שממנו נבנים ראשי ממשלות. עם זאת, יש בכתבה לא מעט פיקשושים על רקע אידיאולוגי, או סתם בורות – מסוג הפקשושים שמזכירים לנו למה אנחנו יושבים ומייחלים לכך שהעיתון הזה ייסגר. רשמתי לי בצד כמה מהם ואני מגיש אותם לפניכם, כי למה שאני אהנה לבד? מלבד ההערות הקטנוניות להלן, אציין שיש גם כמה הטיות גדולות משעשעות; דוגמה אחת היא הדגשתה מעבר לכל פרופורציה של מס' 10 ברשימה המאוחדת של הבית היהודי ותקומה, אורית סטרוק. למה דווקא היא קשורה לנפתלי בנט? ומדוע השמאל פתאום מוצא לו אויבת בדמות מי שנאבקת באלימות שוטרים – אותה אלימות שהוא חווה על בשרו אך לפני שנה וחצי? טוב נו, אפילו לא צריך להפוך את הדף כדי לדעת את התשובה.
מוכנים? התחלנו:
"כשמביטים במערכת הבחירות הנוכחית – ובעיקר בקו פרשת המים של הראיון לנסים משעל שבו הצהיר בנט כי יסרב פקודה אם ייקרא לפנות יישובים יהודיים – אי אפשר שלא לזהות את התכונות ה”נתניהואיות” שלו"
(אוי נו, לא נמאס? כמו שנטחן כבר אלף פעמים, בנט לא אמר שהוא יסרב לפקודה אלא שיבקש ממפקדו לפטור אותו ממנה. הכתבה עצמה מדייקת בזה מאוחר יותר.)
"כיצד כל ניסיונות המתחרים לחשוף את חברי רשימתו “המסתתרים” מאחורי יישותו החילונית למחצה, חרד”לית למחצה, נתקלים באותו חיוך של אבא טוב שמבין את כולנו, באותה תגובה מתונה וסבלנית שמדבירה את התעמולה הנגדית"
(באיזה מובן בנט, לא דוס במיוחד, נחשב "חרד"ל למחצה"? אולי חצי חרד"ל אצל כתבי הארץ האו ד"ל? וד"ל)
"בנט, כמו הוריו, היה תולעת ספרים. הוא אהב את סדרת ספרי הקומיקס “אסטריקס”ואת הספרים של סופרת הילדים האמריקאית הקלאסית בוורלי קלירי".
(נכון נורא חשוב לכם לדעת שהוא אהב את אסטריקס? אולי מנסים להסביר לנו מאיפה שיקוי הקסם שהפך אותו לגיבור-על.)
"רבים מחבריו של בנט הגיבו בפליאה לראיון עם נסים משעל בערוץ 2, שבו אמר כי יבקש “פטור” מפינוי מאחזים והתנחלויות. בנט חזר בו מהדברים בהמשך. אחד החברים, שהעדיף שלא להזדהות בשמו, אמר כי “אין כזה דבר אצל נפתלי לסרב פקודה. אין המצאה שכזו”.
“אני לא רואה את נפתלי, כחייל וכקצין, לא מבצע את הפקודה. לא נראה לי בלקסיקון וזה לא הגיוני. הוא יכול דרך אגב לבקש לעשות משהו אחר, בשוליים, אבל אני לא רואה את נפתלי מסרב פקודה”, אומר גם אוגש".
(נו, אבל הרי זה מה שהוא אמר – שהוא יבקש לעשות משהו אחר, בשוליים. אגב, אני אישית כמובן לא מרוצה מעמדתו ה"ממלכתית" ומזגזוגו בעניין, אבל לפחות את העובדות יש למסור כהוגן.)
“אם הוא היה מרכז או אפילו ימין מתון, אולי הייתי מצביע לו. אני חושב שהוא פרגמטי, אבל הוא בהחלט בדעות הבסיסיות שלו מאוד ימני. הוא לא מאוד דתי בהכרח, אבל הוא מאוד ימני. התיישבות בשטחים היא מאוד בלבו. הוא תינוק שנשבה. המפלגה שלו בהחלט מייצגת את הדעות שלו בתחום הלאומי”.
(ללא מילים)
"לא בטוח שאלה בענף ההיי־טק שמתכוונים לתמוך בבנט ישתוללו משמחה כשיגלו עובדה שהחלה להיות מופצת בפייסבוק לקראת סגירת גיליון זה: יגאל עמיר, רוצחו של יצחק רבין, ביקש מאחיו, חגי עמיר, להצביע גם הוא עבור בנט".
(הארץ ממשיכים במיחזור הבדיחה של חגי עמיר, שטרח והבהיר אחר כך שהייתה הלצה בלבד. אגב, לא אמרתם לנו במי תומך רומן זדורוב.)
"אריאל הוא הנציג הבכיר של מפלגת תקומה ברשימת הבית היהודי, שנקבעה לפי הסדר “ריצ’רץ” – נציג לבית היהודי, נציג לתקומה".
(לא מדויק. בעשירייה הראשונה יש שישה נציגים לבית היהודי, ורק ארבעה לתקומה.)
"מאז שנות ה–70 (ח"כ אורי) אריאל הוא מתנחל. הוא מקורב לרב דב ליאור, שנחשב קיצוני מאוד – בין השאר הוא תומך ב”חוכמת המלך”, ספר הלכתי העוסק בעיקר בהלכות הקשורות להריגת גויים, ובטרנספר של ערבים".
(הספר נקרא "תורתהמלך", ואין בו מילה אחת על טרנספר. הנושא שלו הוא אכן הלכות הריגת גוי – האיסור על כך, וההיתרים לכך בזמן מלחמה)
"ביוני קרא אריאל לא לגייס הומואים ולסביות לצבא. אבל בחודש שעבר הוא קרא לנוער הגבעות לא להקים עוד מאחזים לא־חוקיים השנה, ואף תמך בקיום התחייבויותיה של המדינה כלפי ערוץ 10".
(מה הקשר בין הדברים? איך הדבר הראשון סותר את הדבר השני? ומה הקשר להתחייבויות המדינה לערוץ 10? לכתבי הארץ פתרונים)
"(הרב אלי) בן דהן קרא לבטל את הוועדה לקידום מעמד האשה"
(ולאחד אותה עם הוועדה לזכויות הילד. פרט זה נשמט משום מה מהכתבה, כמו שהוא נשמט מתשדירי הליכוד. אגב, הוקדשו לרב בן דהן שורות ארוכות – ואף לא מילה על פועלו לצמצום דרסטי של מספר הנשים העגונות. וכאמור, גם לסטרוק הוקדשו עשרות מילים. לפחות לא חזרו על השטות של "תג מחיר משפטי" – התבטאות של סטרוק נגד אלימות שוטרים, שנאמרה הרבה לפני ש"תג מחיר" קיבל את המשמעות הנוכחית שלו.)

Home, Jewish Home


כן כן, עוד פוסט בחירות. בפוסט הקודם הצבעתי על היתרונות בהצבעה לעלה ירוק – הרשימה הליברלית, וחתמתי בקריאה לחצי מקוראי הבלוג להצביע לרשימה זו, ולחצי השני להצביע לבית היהודי.
כעת, התפרסמו הסקרים האחרונים לפני הבחירות, וחייבים לומר משהו ברור: אם יש לקח שלמדנו מהבחירות בארה"ב ומסיפור נייט סילבר, הוא שאסור לתת לתקוות ולרצונות להשפיע על תפיסת המציאות שלנו. ובכן, כל הסקרים המרכזיים (אני לא סופר סקרים חריגים, שנערכים במתודות לא מקובלות) מראים על כך שעלה ירוק רחוקה מאחוז החסימה. בעוד מפלגות כמו עצמה לישראל, קדימה ועם שלם מתנדנדות סביבו, וקצת רחוק יותר מלמטה נמצאות מפלגות כמו ארץ חדשה, הירוקים והכוח להשפיע, עלה ירוק נמצאת עוד יותר למטה.
לפיכך ברור שיש להניח את השאיפות בצד, ולהתרכז במציאות: מאוד לא סביר שעלה ירוק ייכנסו לכנסת. לפיכך, מי שרוצה להצביע הצבעת מחאה אידיאולוגית, מוזמן להצביע לעלה ירוק. מי שרוצה שקולו ייספר, עליו להצביע למפלגה אחרת הקרובה ללבו. במקרה שלי, הכוונה כמובן לבית היהודי. נכון, זה לא מושלם, אבל גם עלה ירוק אינם מושלמים. הבית היהודי יהוו עוגן ימני משמעותי בכנסת הבאה, עם השפעה פוליטית לא מבוטלת. לפיכך, מי שעמדתו היא ימין כלכלי ו/או ימין מדיני, כדאי שיצביע לבית היהודי.
אם אתם רוצים שקולכם יעזור להעביר מפלגה את אחוז החסימה, נסו את עצמה לישראל. נכון, חלק מהם משוגענערס, שבטוח לא ייכנסו לקואליציה, אבל נחמד שיהיו קצת כאלה בכנסת, וחבל שהרבה קולות ימין ילכו לאיבוד. יש גם משהו נחמד באופוזיציה מימין; זה הלך לא רע בכנסת הקודמת.
לסיכום: רוצים להצביע אידיאולוגית נטו? עלה ירוק. פרקטית? הבית היהודי. תועלתנית עם קריצה? עצמה לישראל. ולהשומע ינעם.

עדכון: בסקר ערוץ עשר מהערב מתברר שעלה ירוק אמנם מתחת לאחוז החסימה, אבל לא בהרבה מאוד (1.4% – מעל אמסלם). אז קחו גם את הסקר הזה בחשבון בבואכם לקלפי. 

הסקרנות הרגה את החתול ששמר על השמנת

והפעם: פוסט פוליטי משהו, שעוסק במפלגה שלא מאוד מעניינת אותי, עם פריימריז שלא מאוד מעניינים אותי, ושאני לא תומך באף אחד מהמועמדים בו. אבל הספין האחרון, מבית מדרשו של הרשקוביץ, עצבן אותי במיוחד. אז ככה:

מודעה שהתפרסמה היום בעיתון "מקור ראשון" מטעם המתמודד לראשות הבית היהודי, השר-הרב-פרופ' דניאל הרשקוביץ, הביאה צילום של ידיעה באתר ערוץ 7, ונתנה לה את הכותרת: "סקר המתפקדים: אין מנצח בסיבוב הראשון, הרשקוביץ מנצח בסיבוב השני".

נשמע מבטיח, נכון? הנה הידיעה:

נתחיל מהתחלה. קודם כול, זה לא סקר. שאלו 501 מתפקדים מבין 50,000. לפי איזו שיטה בחרו אותם? גורל הגר"א? כל מי ששמו הפרטי מתחיל ב-ד' ושם המשפחה שלו מתחיל ב-ה'? סקרים מתבצעים על ידי מכוני סקרים "אמיתיים", שיודעים את השיטות לפילוח נתונים ויכולים לעמוד מאחורי ממצאיהם. כאן מדובר בחברת "טלאול". חברת סקרים? לא ולא. זוהי חברה המפעילה נציגים המתקשרים לאנשים, במגוון נושאים. אחד מהשירותים שהיא מציעה הוא "שירותים בתחום המחקר הכמותי לגופי מחקר מובילים במשק". דהיינו, גוף מחקר (כגון מכון סקרים) יכול להשתמש בשירותיה הטכניים של החברה כדי להתקשר לנסקרים. טלאול עצמה אינה גוף מקצועי שכזה. כך למשל מכתב ההמלצה (היחיד) שיש לה בעניין זה הוא מחברת "מרקט ווטש", שהיא חברת "מחקרי שוק וסקרי דעת קהל", ומשתמשת בשירותיה של טלאול.

אוקיי, זה לא סקר, אלא הטלת קובייה. מה הלאה? נניח לרגע שהנתונים מדויקים. שיעור "טרם החלטתי" והמסרבים לענות בסיבוב הראשון הוא 32%.שליש מהמתפקדים! מה יעשו אותם 17 אלף מתפקדים? אין לנו מושג. כיון שההבדל, לפי ה"סקר", בין הרשקוביץ ואורלב הוא 4% – בדרך כלל טווח טעות הדגימה – הרי שאין שום יכולת לדעת אם הרשקוביץ אכן יעלה לשלב השני.

אה, כן. טעות הדגימה. אין שום נתונים עליה. וזה מהסיבה הפשוטה שלטלאול, שכאמור אינה חברת סקרים, וכאמור מה שנעשה הוא סתם הטלת קובייה (נניח שאף אחד לא "טיפל בנתונים" לטובת מזמין הסקר – שאפשר לנחש שהוא הרשקוביץ – והרי אפילו חברות סקרים מקצועיות יודעות להטות את נתוני הסקרים לפי ראות עיני המזמין), אין שום יכולת או יומרה לעשות בעצמה סקר מקצועי עם פילוח טעות דגימה מוגדרת היטב.

הלאה. אם המועמד שלך לא עבר, למי תצביע בסיבוב השני? נזרום עם הסקר, ונניח שאכן בנט והרשקוביץ עלו לסיבוב השני. שוב, יש כמות עצומה של אנשים שאין להם מושג למי הם יצביעו. אבל מעבר לכך, איננו יודעים מיהם אותם "אין לי מושג". האם הם שייכים בעיקר למחנות בנט או הרשקוביץ (ואז זה לא משנה, כי המועמדים שלהם עלו לסיבוב השני)? מי מהאומרים "לא אצביע" הם תומכי בנט, הרשקוביץ או אורלב? אין שום נתונים. הרי מה שאנחנו רוצים הוא את פילוח מצביעי אורלב, המתמודד המפסיד בסיבוב הראשון לפי הנחתנו (גם לפי הסקר הזה עצמו, בנט בטוח עולה לסיבוב השני, והרי אם הרשקוביץ מפסיד, זה לא מעניין אותנו, אנשי הקמפיין של הרשקו). שוב, אין שום נתונים. אז כמה מה-23% שאומרים שיצביעו הרשקוביץ אם מועמדם לא יזכה הם ממצביעי בנט, וכמה הם ממצביעי אורלב? אין לנו שמץ של מושג. "לא כתוב על השעון", כמאמר המשוררת.

אבל בואו נניח לרגע שהכול זהב, שהסקר מדעי, אחלה וחסוד. כאן נכנס עניין נוסף: סקרים של פריימריז במפלגות בינוניות שווים לפח הזבל. אין להם שום ערך, מלבד לחובבי הסטטיסטיקה. "קדימה" היא תזכורת טובה לעניין. בהתמודדות הראשונה בין לבני למופז צפו הסקרים ניצחון מוחץ ללבני. בפועל, היא ניצחה בפער של קולות בודדים. בהתמודדות השנייה כבר למדו העיתונאים לקח, ולא הזמינו יותר סקרים. מי שבכל זאת הזמינה הייתה טל שניידר בעלת הבלוג הפוליטי "הפלוג". לפי הסקר, לבני לקחה בהליכה. לפי המציאות – ובכן, אנחנו יודעים איפה לבני נמצאת היום. בעצם, אתם יודעים? כי אני לא.

וכל כך למה? ממגוון סיבות. בציבור מתפקדים קטן יחסית, תנודות סטטיסטיות קטנות הופכות להיות גדולות. הרבה תלוי בשאלה מי הולך להצביע ולמי אין כוח והוא נשאר בבית. מי יותר מאורגן ומי לא. מי הביא "ארגזי מתפקדים" (כן, גם בבית היהודי יש דברים כאלה) ומי פחות. בקיצור, אין לסוקרים מה לחפש במפלגות כאלה. היחידים שמשתמשים בסקרים, הם המועמדים עצמם, כאמצעי יח"צ לטובתם, כי הרי הציבור לא ממש מבין בכל הדברים האלה. אז למה לא לעשות סיבוב על הגב שלו.

אה, ודרך אגב. אנשיו של בנט כנראה התעצבנו מה"סקר" של הרשקוביץ, והנה פורסם כבר סקר חדש, שהפעם נערך על ידי מכון סמית (זה מכון סקרים אמיתי לפחות). לפי הסקר הזה, בנט לוקח את הבחירות בהליכה, בלי סיבוב שני ובלי כלום, ואילו הרשקו משתרך הרחק מאחור, עם 11% בלבד שאומרים שיצביעו לו. אז זה אולי סקר יותר רציני, אבל כאמור, גם אותו אי אפשר לקחת יותר מדי ברצינות (משהו, בקטנה: אין שם "לא יודע". כלומר התפלגות המצביעים היא מתוך אלה שאמרו שהם יודעים למי שהם יצביעו. בקיצור, גם כאן נבררו בקפידה נתונים חלקיים, לא ניתנו נתונים חשובים אחרים. עוד סקר שצריך לזרוק לפח).

והערה אחרונה: זוכרים מהו המשרד של הרשקוביץ? משרד המדע. וההתמחות של הפרופסור המכובד? מתמטיקה. אז שר המדע, פרופ' למתמטיקה, מרשה לעצמו לפרסם שטות "מדעית" כזו. איך אומרים הגששים המודרנים? פה חשדתי.