ארכיון הקטגוריה: ביקורת ביקורת התקשורת

זווית חדה: מה טיב הקשר בין "העין השביעית" לארגונים סביבתניים?

העין השביעית פרסמה היום טור דעה של ד"ר נטע ליפמן נגד עירית לינור, שהעזה להביע את דעתה שהמלחמה בהתחממות הגלובלית מזיקה יותר משהי מועילה.

עירית לינור

עירית לינור, בתמונה מחמיאה יותר ממה שמצאו לנכון העין השביעית לשים. מקור: פייסבוק

טור הדעה עצמו לא מעניין במיוחד – הוא חוזר על הטענות השחוקות כמו מיתוס ה"97 אחוז" (אחוז המדענים שמאמינים אולי שכנראה יש איזושהי השפעה של האדם על האקלים, קבוצה שגם אני ועירית לינור כלולים בה); את הטענה על ההרסנות הכלכלית של המלחמה בפליטות הפחמן הוא דוחה בכך ש"גופי השקעות גדולים מזהים הזדמנויות כלכליות לא-מבוטלות במעבר לכלכלה "ירוקה"" – בלי לשים לב לכך שאותם גופי השקעות בעצם נהנים מההזדמנות לחיות על סובסידיות ממשלתיות, ואם כבר הדבר מלמד על הבעייתיות הרבה שבקשרי הון-שלטון בסצינה הירוקה, וכן הלאה.

מה עושה זווית בעין השביעית?

אבל איני רוצה להתמקד כרגע בטור עצמו, שאת ההפרכות לאמור בו ניתן למצוא במאמרים שלי [2] [3] [4], וגם לא בתמונה הלא-מחמיאה-בכוונה של עירית לינור, אלא בשאלה: מה עושה הטור הזה באתר העין השביעית, בעצם?

אתר העין השביעית מוקדש לביקורת התקשורת. אך אחד מהשיעורים הראשונים שלמדתי אי-אז ככותב במדור ביקורת התקשורת של "בשבע", הוא שביקורת תקשורת אינה פולמסנות עם בעלי דעה. עירית לינור מגישה את התוכנית שלה כבעלת דעה אידיאולוגית, פובליציסטית משודרת, כמוה כיריב אופנהיימר, שהגיע לצדה את התוכנית. האם אוכל לכתוב מאמר ל"העין השביעית" עם ביקורת על טעויותיו של יריב אופנהיימר בניתוח הזירה המדינית? זו תהיה פארסה; ביקורות כאלה אינן ביקורת תקשורת אלא פולמוס אידיאולוגי בלבד.

השאלה מתעצמת כאשר נזכרים בסצינה תמוהה מן העבר הלא-רחוק. לפני כשלושה שבועות הפיץ האתר שאלון לעיתונאים, "כיצד מסקרים את הסביבה". לכאורה, שאלון לגיטימי הנמצא בתוך תחומי הליבה של האתר. אבל כשנכנסים לגוף השאלון, אחרי כמה שאלות סטנדרטיות מגיעה השאלה: "כשאת/ה זקוק/ה לכתבה בנושא מדע וסביבה, מהו המקור הראשון שאליו את/ה פונה?" ואחת התשובות: "סוכנות זווית". בשאלה הבאה הדברים מפורשים: "האם שמעת על סוכנות הידיעות זווית?". והשאלה הבאה, וזו שאחריה, וזו שאחריה, וכן הלאה – משאלה 5 עד 13 – כולן עוסקות בסוכנות זווית. שאלה 14 שואלת האם תהיה מעוניין לקבל כתבות בלעדיות מסוכנות זווית, ושאלה 15 מבקשת להשאיר את פרטיך האישיים לשם יצירת קשר מן הסוכנות.

בקיצור, השאלון המוצג לכאורה כ"כיצד מסקרים את הסביבה" מתגלה כפשוט כלי לקידום סוכנות הידיעות "זווית". מהי סוכנות הידיעות זווית? זוהי סוכנות ידיעות למדע ולסביבה, שהקימה האגודה הישראלית לאקולוגיה ומדעי הסביבה. ומיהי מנכ"לית האגודה הנ"ל? לא אחרת מאשר ד"ר נטע ליפמן (שאת הדוקטורט שלה כתבה על סוגיות של "צדק סביבתי", ושבעברה שימשה בין היתר כעוזרת פרלמנטרית של ח"כ דב חנין).

מה בדיוק הקשר בין סוכנות הידיעות זווית לעין השביעית? מדוע זו משתמשת בשירותי זו ומדוע הדברים אינם שקופים? אינני יודע. אבל כדאי לשים לב לכך.

 

"אללה אסלאם" נגד קש"ב

זוכרים את הסדרה "אללה אסלאם"? (שם מזעזע וחסר פשר. לא משנה)

עמותת קש"ב, שהמנכ"ל שלה הוא מנכ"ל בצלם לשעבר, יזהר באר, פרסמה דו"חות שטענו שהסדרה מגמתית ועלובה, ובכלל אנטי-אסלאמית. לרמוז שהמוסלמים הם בעיה באירופה? איזה רעיון חשוך.

לערוץ 10 נמאס, והוא פרסם תגובה העונה לטענות העמותה ומתקיף אותה. אז לא התעמקתי בטענות לכאן ולכאן, וגם לא צפיתי בכל הסדרה, אבל ודאי שדברי ערוץ 10 ראויים להישמע. ובכלל, הבמה המכובדת שנותנים לקיצונים הזויים כמו יזהר באר מעצבנת אותי. אז הנה דברי הערוץ. קראו, אפשר בדילוגים, והפיצו הלאה:

"בשבועות האחרונים עמותת קשב פרסמה שני דו"חות בנוגע לסדרה 'אללה-איסלאם' ששודרה בערוץ 10, דו"חות שהופצו ברשת האינטרנט, זכו לציטוט במספר כלי תקשורת, וגרמו נזק לשמה הטוב של מפיקת הסדרה 'חדשות 10' ושל יוצריה.
בניגוד לנאמר בדו"חות , עמותת קשב לא פנתה לחדשות 10 או ליוצרי הסדרה בבקשה לתגובה.

הניסיונות החוזרים ונשנים של 'קשב' להטיל דופי ביושרה ובמקצועיות של יוצרי 'אללה אסלאם' מבוססים על גיבוב מגמתי וערוך היטב של שברי ציטוטים וחוסר דיוקים לצד נתונים, ציטוטים ואף דמויות שאינם מופיעים בסדרה כלל.
למרבה הצער, ה"תחקיר" שביצע 'קשב' התאפיין ברשלנות, חוסר דיוק ושימוש יצירתי בעובדות ובציטוטים, מתוך מוטיבציה להאשים את יוצרי הסדרה בחוסר מקצועיות; התוצאה היא 'כתב אישום' רשלני, שכל טענותיו מתפוררות אל מול העובדות שיובאו להלן.

כיוצרים וכעיתונאים, אנו מברכים על ביקורת, אך על מנת שביקורת כזו תישמע, עליה לעמוד בתנאי סף פשוטים של יושרה, תום לב והיצמדות לפרטים. ניכר כי אנשי 'קשב' – בלהיטותם להאיר את הסדרה באור שלילי – התאמצו מדי לחפש ואף להמציא עובדות, ציטוטים ואפילו דמויות שכלל אינם קיימים במסגרת הסדרה – הכל במטרה להצדיק את מסכת הטענות שלהם. האם כך נראית המקצוענות של מי שמכנה עצמו "מכון מחקר"?

כפי שיפורט בהמשך, העבודה העיתונאית והתחקירית הקפדנית, שנעשתה במשך למעלה משנה, יצרה בסיס מוצק שעליו נוצרה הסדרה 'אללה-איסלאם'. לא במקרה, אף לא אחד מכלי התקשורת הרבים אליהם פנו אנשי 'קשב' לא הסכים לפרסם את הדו"ח, לאחר שהתרשמו מהתוכן המגמתי והרשלני שכלול בו. רק פובליציסטים שאינם מקפידים על בדיקה עובדתית על פי הפרקטיקה העיתונאית ציטטו את הדו"ח.

יש לשער כי אילו אנשי 'קשב' היו מפיקים סדרה על האסלאם באירופה התוצאה הייתה שונה; עם זאת, אין בכך כדי לערער את עמידתה של הסדרה בסטנדרטים עיתונאיים מחמירים הראויים לאכסניה בה שודר.

הפרכת הטענות המופיעות בדו"ח 'קשב' הראשון:

1. מתוך הדו"ח: "רשות הדיבור קודם כל לצבי יחזקאלי. לדבריו: "ב-2050 ברבות ממדינות אירופה יהיה רוב מוסלמי", ו"המלצה חשובה למי שרוצה לנסוע לאירופה הקלאסית בעתיד – תלמדו ערבית". תגובה: הציטוט המיוחס לצבי לא נאמר על ידו בסדרה, לא בקריינות ולא בשום צורה אחרת. [הערה: עמותת קש"ב טענה כי המשפט אמנם לא נאמר בסדרה, אך הוא נאמר בפרומו. ה"ג.]

2. מתוך הדו"ח: "הפרק השלישי בסדרה של יחזקאלי נקרא בפשטות "טרור". וכותרת המשנה שלו היא "פעילי טרור בלב המערב". תגובה: לא נכון. לא מופיעה בשום מקום בסדרה כותרת משנה שכזאת.

3. ביחס לטענה כי קיימנו ראיון עם חירט וילדרס תוך שיתוף פעולה עם הימין הקיצוני בהולנד – לא היה ולא נברא, וילדרס אינו אחד ממרואייני הסדרה, והוא אינו מופיע בה, לא כמרואיין ולא בקטעי הארכיון המובאים בה.

4. ביחס לסקר שמצביע על כוונות השתלבות המוסלמים בחברה האירופית– הוא לא סותר שום נתון אחר שקיים בסדרה, אין בו כדי להפריך אף אלמנט בעבודה העיתונאית שנעשתה במסגרת הסדרה, שמתארת בין היתר, קבוצות באוכלוסיה, שרואות עצמן נבדלות ועצמאיות.

5. מתוך הדו"ח: "מהפרק ניתן להתרשם בקלות שהמוסלמים מתכננים לא פחות מכפי שיחזקאלי אומר "קרב – שעכשיו הוא קרב טקטוני". תגובה:לא נכון הוא שמייחסים לכלל האיסלאם באירופה את הכוונות הללו. הפרק מתאר, כפי שמציין בדבריו גם ראש ממשלת בריטניה, דייויד קאמרון – מציאות של התגברות תופעת ההקצנה בקרב הדור הצעיר בחברה המוסלמית באירופה, ומייחס פעילות טרור באירופה להקצנה זו. השירבוב של הציטוט של "קרב טקטוני" [משפט של יחזקאלי המתייחס לתופעת ההקצנה הדתית ולא לפעילות הטרור] הינו "בישול" של תוכן, בדיוק מהסוג שמנסים מחברי הדו"ח ליחס ליוצרי הסדרה [כמובן – תוך סילוף העובדות ב"תחקיר" שלהם].

6. מתוך הדו"ח: "את הפרק השלישי בסדרה הוא [יחזקאלי] פתח בהצהרה הבאה: "בהולנד יש 180 אלף מוסלמים – 24% מהאוכלוסיה". למעשה מדובר באחוז בודד (1%) מהאוכלוסייה בת למעלה מ-16 מיליון איש של הולנד, אבל כאמור… עובדות". תגובה: צבי מצולם במרכז העיר אמסטרדם ומתייחס למספר המוסלמים בעיר ולחלקם באוכלוסיה. להלן דבריו של צבי בפתיחת פרק 3 : "כאן בפארק השקט של אמסטרדם, בירת הולנד, 180 אלף מוסלמים חיים… " הנתון הרשמי שצבי נוקב בו ביחס לעיר נכון ומאומת. באמסטרדם 180 אלף מוסלמים מתוך כ-750 אלף תושבים, שהם כ-24 אחוז מהאוכלוסיה. [ציטוט עם הנתון הרשמי הזה מופיע במקורות שונים, החל מאתר ויקיפדיה ועד לפרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של ממשלת הולנד].


נעבור כעת להפרכת הטענות המופיעות בדו"ח 'קשב' השני: 
 1. בניגוד לטענה שהועלתה בדו"ח – אין כל פגם בנתונים שהוצגו בנוגע לפליטים העיראקים בשבדיה, וכן ביחס לאוכלוסיית המהגרים המוסלמים בעיר מלמו. הפרטים נבדקו והוצלבו עם מקורות ופרסומים אחרים. זו הקריינות שהושמעה במהלך הפרק הראשון: בעשור האחרון הפכה עיר הנמל הזאת, השלישית בגודלה בשוודיה, לעיר מהגרים טיפוסית. הקהילה המוסלמית במלמו שילשה את עצמה וכעת היא מהווה כחמישית מאוכלוסיית העיר… [מחברי ה"דו"ח" – לא הציגו נתונים אחרים – רק טענו שהנתונים שלנו לא אמינים].

2. בעניין המהגרים מעיראק, הוצגה בסדרה הקריינות הבאה, שגם בה לא נפל כל פגם: מאז מלחמת עירק ב2003, קיבלו יותר ממאתיים אלף פליטים עירקים מקלט מדיני בשבדיה. רבים בשכונה הזו טרודים במאבק עיקש ברשויות, שלא התירו, מסיבות שונות, כניסה למדינה של בני משפחתם.

3. ביחס לטענה על פרסום זהויות מזויפות של מרואיינים: לארס הדיגארד הוצג כ"היסטוריון וסוציאליסט, איש תנועת השמאל בדנמרק". תגובה: הוא אכן היסטוריון וסוציאליסט, ואף ראש אגודת העיתונות החופשית הבינלאומית. על הרקע הזה נבחר כמרואיין לסדרה. שום דבר לא הוחבא, משום שאת דעותיו ביחס לאיסלאם ביטא במהלך הפרק בצורה חריפה. בראיון שקיימנו עימו וכן בפרסומים רבים טען כי אינו רואה בעצמו משויך לימין ובמשך שנים באופן מסורתי היה פעיל למען אג'נדה סוציאל דמוקרטית. יתרה מזו, בניגוד לעמדותיו הוצגו לא מעט עמדות הפוכות לגמרי, אותן ניתן לייחס לאנשי שמאל – כמו זו, למשל, של איש הביטחון מגנוס נורל. [לרוב, הוצמדה טענה שונה לזו של הדיגארד על ידי דוברים בעלי עמדה שונה]. מה שמייתר את הטענות בדבר חוסר איזון.

4. הטענה ל"סילוף" באופן בו הצגנו את פרופ' רפאל דריי: מחברי דו"ח קשב סבורים כי הדרך הנכונה להציגו הינה כפרופסור ללימודים פוליטיים ומומחה לחקר התנ"ך תגובה: זו בחירתם, ולו היו יוצרים את הסדרה יכלו לעשות כן. אנחנו בחרנו אחרת, היות והאחרון עסק במחקר במגוון רחב של נושאים: מדעי המדינה, משפטים, פסיכואנליזה, מחקר פסיכופתולוגי ועוד. ברבים מפרסומיו עסק בחברת מהגרים בהיבטים סוציולוגיים. הוא נבחר כמרואיין לסדרה משום שהוא מיטיב לחבר בין כל הנושאים האלו [מדעי המדינה, משפטים, סוציולוגיה ופסיכופתולוגיה]. ביחס לשיוכו הפוליטי – בראיון עימו לא הציג דריי עמדות אנטי פלסטיניות או אנטי מוסלמיות, וגם אם היה עושה כן, אין בכך כל פגם. ראוי לציין כי בדרך כלל ה"טייטל" המופיע תחת שמו של המרואיין – בכתבות בכלל, ולאו דווקא בסדרה שבנדון – אינו אמור לספק את קורות חייו או את הבכיר שבתאריו, אלא את העיסוק הרלוונטי שלו לתוכן הסדרה וכמובן שאין בכך כל הטעייה של הצופה.

5. אשר ל"סילוף" ביחס לאופן שבו הצגנו ז'אן לואי ברוייאר: "שופט לשעבר ומומחה ללוחמה בטרור". לטענת מחברי הדו"ח התעלמנו מהיותו כיום פוליטיקאי פעיל במפלגת הימין הצרפתית, שזכה בעבר לביקורת נוקבת מארגוני זכויות אדם על שיטות החקירה שלו. תגובה: ראוי לציין כי לואי ברוייאר מזוהה כחוקר מוביל לאירועי טרור. כשופט וכחוקר זהו התחום המשמעותי ביותר בו עסק. הוא איש מקצוע ושיוכו הפוליטי פחות רלוונטי לסדרה. יתרה מזו, לואי ברוייאר לא מציג במהלך הפרק עמדות המזוהות הימין. הוא טוען שהמהומות שפרצו במונפורמיי על ידי מהגרים ב-2005 אינן קשורות לענין אתני או דתי, כי אם על רקע חברתי סוציולוגי. את זה "שכחו" מחברי דו"ח 'קשב' לציין.

6. בעניין הטענה על "הדבקת סרטונים מאירועים לא קשורים": דו"ח קשב טוען כי במהלך הפרק שודרו קטעי וידאו של התנגשויות בין שוטרים ומפגינים וכי מבדיקה שערכו מחברי הדו"ח הקטעים המוצגים כהתפרעויות מוסלמיות בפרבר רוזנגרד במלמו הם למעשה הפגנות של ארגוני שמאל שוודיים נגד מבצע עופרת יצוקה וכי מרבית העצורים באותן הפגנות לא היו דווקא מוסלמים, אלא צעירים שוודים בכלל. יצויין כי חומר הארכיון ששולב הינו של מהומות מתקופות שונות והוא מתייחס לדבריו של רש מחלק הפשיעה במשטרה אשר מציג נתונים ממחקר שביצעה משטרת מלמו. המחקר מציג נתונים כלליים המתייחסים למהומות שבוצעו על ידי מהגרים. דבריו, המתחילים במשפט "יש לנו מהומות" אינן מתייחסים לאירוע מסוים כי אם למציאות השוררת בעיר באחרונה, ובהתאם – גם חומרי הארכיון מציגים מהומות מאירועים שונים בשנים האחרונות. לפיכך, לא היה כל צורך לציין כי אחד מקטעי הארכיון מתייחס לאירוע אותו מציינים מחברי הדו"ח. זאת ועוד, המרואיין מגנוס נורל, משולב במקטע זה עם הטענה כי מסוכן לבחון מקרי פשע בהתייחסות ספציפית לקהילת המהגרים בעיר [בתגובה למחקר שמציג ראש מחלק הפשיעה] – וגם פרט זה נשמט ממחברי הדו"ח הטוענים כי הסדרה ביצעה "תחקיר מגמתי".

7. מחברי הדו"ח טוענים אף כי "צילומים אחרים ממהומות במלמו ב-2009-2010 תוארו בכתבה כהתפרעויות של מהגרים… אך לא מצוינות הסיבות לפרוץ המהומות הללו, שהינה מסע ירי של איש ימין שוודי שירה ב-12 מהגרים במשך מספר חודשים. גם טענה זו מופרכת, שכן כל קטעי הארכיון אשר שולבו בקטע המדובר הינן תיעוד של התפרעויות בשכונה "רוזנגארד" במלמו בשנים האחרונות, והן מלוות את הקריינות המתארת אווירה כללית ומתייחסת להתפרעויות השונות שהתרחשו בשכונה בשנים האחרונות. [זה נוסח הקריינות: בשעות הערב קוד ההתנהגות במקום משתנה והשכונה נאלצת להחיל על עצמה עוצר של ממש. בחסות החשיכה הופך המקום לג'ונגל של מהגרים. הצתות, פריצות, מעצרים וקרבות רחוב אלימים – הם ענין שבשגרה] לפיכך, קטעי הארכיון אינם מיוחסים לאירוע מסוים כי אם למציאות השוררת בשכונה בשנים האחרונות, ובהתאם – גם חומרי הארכיון מציגים מהומות שהתרחשו בשכונה בשנים האחרונות. לא היה כל צורך לציין כי אחד מקטעי הארכיון מתייחס לאירוע אותו מציינים מחברי הדו"ח.

8. טענה נוספת של מחברי הדו"ח מתייחסת ל"קטעי וידאו נוספים מצרפת, מזירות שנראות כמו זירות רצח, אינם מתוארכים או ממוקמים ולכן בלתי אפשרי להבין האם הם שייכים בכלל לנושא, מעבר לשיוך הכללי שנעשה בכתבה". הניסיון לרמוז כי הסדרה "מבשלת" קטע ערוך ומשלבת חומר ארכיון שאינו רלוונטי לנאמר – הינו כוזב וחסר בסיס, שכן חומרי הארכיון המשולבים בקטע זה, אשר נרכשו מתחנת טלוויזיה המשדרת במרסיי, מתארים במדויק את שנאמר באותו המקטע על ידי הגב' סמיה גלי, ראש עיריית הרבעים 14 וה-15 במארסיי. ראש העירייה מדברת על אירועי פשיעה שהתרחשו בשכונה רק בחודש האחרון בהם נהרגו שישה מבני השכונה, ובהתאמה – קטע הארכיון שמוצג מתייחס בדיוק לאירוע הפשיעה שהתרחש בימים אליהם מתייחסים ראש העירייה וקודמיה במקטע הערוך.

9. מחברי הדו"ח מלינים על כך ש"במהלך הפרק מזכיר יחזקאלי בקצרה נתונים על ביצוע פשעי שנאה בשוודיה, ומצטט את ראש אגף הפשיעה במלמו "זה נכון, הוא (השוטר) מודה, לא תמיד אפשר לקשור את הבדלנות ואחוזי הפשיעה ברוזנגרד ובמלמו כולה לאוכלוסיה המוסלמית", אבל יחזקאלי מזדרז לסייג את דברי השוטר "ככה זה בפוליטיקלי קורקט של אירופה" יחזקאלי מבטל את דברי המומחה הביטחוני כ"פוליטיקלי קורקט", ומשאיר אותנו עם התחושה כי הפשיעה דווקא כן קשורה לבדלנות ולשנאה של המהגרים המוסלמים ומשאיר אותנו עם התחושה כי הפשיעה דווקא כן קשורה לבדלנות ולשנאה של המהגרים המוסלמים". תגובה: נציין כי הערתו של יחזקאלי, המתוארת כמגמתית, הינה לגיטימית לגמרי. אין הדבר מעיד, בשום צורה, על תחקיר מגמתי, כי אם על עמדתו הלגיטימית של צבי יחזקאלי. יתרה מזאת, מפקד המשטרה, שלא מזוהה פוליטית, חיזק את עמדתו של צבי. עוד יצויין כי בניסיון לסתור את דברי יחזקאלי מביאים מחברי הדו"ח "דו"ח רשמי של משטרת שוודיה 97% מפשעי השנאה במדינה מבוצעים נגד קבוצות מיעוט. מתוכם, 83% בוצעו על ידי חבר בקבוצת הרוב נגד קבוצת מיעוט". אלא שהם מתעלמים מהעובדה כי המחקר שאת עיקריו הביא במסגרת הסרט האחראי על מחלק הפשיעה – מתייחס לעיר מלמו בלבד ולא לשבדיה כולה. כך שאין הנתונים שהציגו מחברי הדו"ח מעידים על תמונת מצב שונה.

10. מחברי הדו"ח טוענים כי הסדרה מביאה "נתונים על מספרי מהגרים, שגבוהים כולם בעשרות ולעיתים במאות אחוזים מהמספרים האמתיים המופיעים בדוחות הממשלתיים. כך למשל, בניגוד לרושם שנוצר, רוב המהגרים בשוודיה בכלל, ובמלמו בפרט, הם כלל לא מוסלמים." תגובה: על כך נעיר כי לא נמסר נתון המעיד על כך שרוב המהגרים במלמו או בשבדיה הינם מוסלמים. להלן הקריינות המתייחסת לכך במסגרת הסדרה: בעשור האחרון הפכה עיר הנמל הזאת [מלמו], השלישית בגודלה בשוודיה, לעיר מהגרים טיפוסית. הקהילה המוסלמית במלמו שילשה את עצמה וכעת היא מהווה כחמישית מאוכלוסיית העיר, מה ששינה את פניו של המקום מקצה לקצה".

על כתבות, פטריות ושאר ירקות

לפני כמה חודשים פרסם אורן הוברמן כתבה ארוכה ומפורטת במוסף כלכליסט על חייהן המדהימים של הפטריות. הכתבה התפשטה כפטריות על כף הרגל בכל מקום ואתר, קיבלה כמות בלתי נתפסת של לייקים, והייתה לכתבה הנקראת ביותר בכלכליסט מאז ומעולם.
במה עסקה הכתבה? במגוון רחב של נושאים: הפטריות הן אינטיליגנטיות (או נראות ככה), יש להן מעין "אינטרנט", יש פטריות שמשתלטות על מוחות של נמלים, אפשר להשתמש בהן ליצירת אנטיביוטיקה ולניקוי אזורים מזיהום רדיואקטיבי, ומה לא.
כאמור, כולם התלהבו ממנה. או כמעט כולם. אני, למשל, לא התלהבתי ממנה, למרות שהערכתי מאוד את הקונספט. על הסיבות לכך (חוץ מזה שכל משהו שכולם בעדו, אני נגדו) – בהמשך.
בכל אופן, אחרי ההתלהבות באו גם ההסתייגויות. זמן לא רב אחרי פרסום הכתבה כתב עידו גנדל ביקורת עליה בנענע-10. כלומר, ביקורת על חלק קטן ממנה – אבל החלק שקיבל את הכותרת הראשית ואת עיקר התנופה של הכתבה. תמצית טענתו: אין שום אפשרות לייחס "אינטליגנציה" לפטריות. בסך הכול היה ניסוי שהראה שהן מוצאות את הדרך הקצרה ביותר מנקודה A לנקודה B. אבל זה, אומר גנדל, יכול להביא גם לטענה שבועות סבון הן אינטליגנטיות, שכן גם הן מוצאות את הדרך הקצרה ביותר מהכא להתם.
חודשים רבים אחרי פרסום הכתבה, פתאום היא קמה לתחייה, כאילו אכלה כמה פטריות קסם. מה קרה? יהודה בלו נתקל פתאום בכתבה, והחליט לקרוא אותה. כלומר, את ההתחלה שלה.
משהו על בלו: כוויקיפד לשעבר, אני זוכר היטב את בלו – "בן הטבע" בוויקיפדיה – כלומר הדים של מעלליו, מתקופתו בימי ראשית ויקיפדיה העברית. ללא ספק הוא בעל אישיות מעניינת ביותר, נוטה לוויכוחים ארכניים ולדעות ייחודיות בשלל נושאים. בחלק מהנושאים המדעיים יש לו ידע נרחב (בפרט בביולוגיה), ובחלקם יש לו דעות ייחודיות, פעמים רבות נחרצות, בלי קשר לקונצנזוס דווקא. כל ויקיפד ותיק יזכור כמדומני את שורת הסיום שלו בוויכוחים רבים, בדרכו של קאטו הזקן: "וכמו כן, אני מבקש לשנות את ויליאם לו'יליאם כפי שיש לאיית".
 נחזור לבלו. לנ"ל יש בלוג, רשימות מהתיבה, שבו הוא מפרסם דעות על מגוון נושאים. לא מזמן פרסם בלו פוסט שבו מנה "טעויות למכביר" בכתבת הפטריות. הטענות על הטעויות, יש לציין, התייחסו רק לחלקה הראשון של הכתבה, משום שבלו כתב שאחרי כל כך הרבה טעויות בהתחלה לא היה לו חשק להמשיך לקרוא.
בעקבות ההתעוררות מחדש של הכתבה התפרסמה עוד רשימת ביקורת, עקרונית יותר, מאת יקי מנשנפרוינד ב"העין השביעית", על כלל "כתבות ההשראה" בכלכליסט, 
לפוסט של בלו הקדיש הוברמן גם תגובה קצרה בדף הפייסבוק שלו, וגם תגובה מפורטת על דפי כלכליסט (לתגובות אלה הגיב בלו בשולי הפוסט המקורי שלו). הוברמן הודה לגבי חלק מהתיקונים, דחה אחרים ובאופן כללי טען שהביקורת קצת נסחפה. בזה אני מסכים איתו. אי אפשר לבקר עשירית מכתבה בלבד. זה לא עניין.

הביקורת שלי על הכתבה היא מצד אחר לגמרי, שלצערי לא ראיתי אותו מבוטא עד כה: כתבת הפטריות מלאה ברעיונות נחמדים ובעובדות מעניינות (או קוואזי-עובדות, לא משנה), אבל מה מקשר בין כולן? שמדובר ב"פטריות". עובדה אחת על רירית, עובדה אחרת על פטרייה משתלטת, עובדה שלישית על פטריות מזן אחר, וכו'. רק חסרות היו עובדות על הטעם של פטריות ועל הנזק של פטריות לרגליים להשלמת התמונה. ואולי איזה משהו על פטרייה גרעינית, אם כבר. זו גם פטרייה מרהיבה במיוחד, לא?

העניין הוא שהחוט המקשר (או הרירית המקשרת) בין העובדות השונות הוא פשוט "שיתוף השם". אוסף של עובדות על פטריות שונות. מה זה אומר לנו? האם זה אומר שפטריות הן איזה זן מתוחכם ונפלא שעלינו ללמוד ממנו ולהשתאות ממעשיו (כפי שנרמז מבין קפלי הכתבה)? איך בכלל אפשר לדבר על "הפטריות" כאל משהו אחד באיזשהו מובן? זה כמו לעשות כתבה על "פרחים" ולעסוק באנקדוטות על דבורנית ופרחים טורפים, או לעשות כתבה על "ספרים" ולעסוק בתנ"ך ובריצ'ארד באך. 


כאן לדעתי נקודת הכשל של הכתבה, וזו הסיבה שמלכתחילה לא אהבתי אותה. מהי כן כתבה מעולה בעיניי? הכתבה הפופולרית השנייה של הוברמן, "למה אין כחול בתנ"ך". זו בעיניי כתבה מופתית, מצוינת, עשויה היטב, ולא חוזרת על הכשל של כתבת הפטריות: היא ערוכה סביב נושא אחד, מהודק וראוי (הסיבה היא כמובן שהיא בנויה סביב ספר אחד [של גיא דויטשר] – כמרבית הכתבות מהז'אנר הזה. וזה בסדר גמור מבחינתי). 

[גם על כתבה זו טרח בלו להגיב, וטען שדווקא יש "כוחל" ויש "תכלת". אמנם, בעוד אנשים אחרים שהגיבו כמוהו לא חשבו לרגע שמה שאנחנו קוראים תכלת אינו מה שהיה במקרא תכלת (תכלת הוא חומר, לא צבע – וצבעו המדויק אינו ברור עד היום), ושה"כוחל" במקרא גם הוא אינו אלא חומר (המשמש לצביעת העיניים), ולא צבע מסוים, הרי שבלו דווקא יודע זאת היטב, ואף על פי כן מתעקש לטעון שזה אמנם שם של חומר אבל גם שם של צבע – בלי ביסוס כלשהו לדברים הללו. איך אמר גיא דויטשר בתגובה שמצוטטת אצל הוברמן? "הבחור מבלבל את המוח".]


בקיצור, הפולמוס על כתבת הפטריות היה טוב ובמקום, ואחד הדברים שיש לזקוף לזכותו של בלו, על אף אישיותו הססגונית ודבריו הנחרצים-מדי, כדרכו. טוב לנו לפקפק בכל כתבה שאנו קוראים, בפרט אם יש לה לבוש "מדעי" כביכול או לא כביכול. מצד שני, הכתבות של הוברמן הן מצוינות, אם לוקחים אותן עם טיפה של פלפל חשדנות וביקורתיות בריאה, ולוואי יהיו לנו עוד כתבות כאלה. רק שני דברים אני מבקש: א. אם אפשר, להנמיך טיפה את גובה ההתלהבות, ולא לצבוע בצבעים עזים כל כתבה מהסוג הזה; ו-ב. אל תעשו כתבות סביב נושא נרחב כמו "פטריות" תוך אזכור אנקדוטות ספורות, רק כדי שסעיף א' יהיה מרנין יותר.


וכמו כן, אני מבקש לשנות את ויליאם לו'יליאם כפי שיש לאיית.

העין הערבית

(הפוסט התפרסם היום בצורה ערוכה ונאה יותר באתר העין השביעית. קראו שם, לייקקו/הגיבו כאן)

באתר ביקורת התקשורת 'העין השביעית' התפרסם השבוע טור מאת זוהיר אנדראוס, שהוא כולו שיר הלל לתחנת הטלוויזיה הנפלאה אלג'זירה, על רקע המהומות במצרים. מנפלאותיה של התחנה, למשל:

במהלך המתקפה הישראלית נגד רצועת עזה (מבצע עופרת-יצוקה) העבירה אל-ג'זירה בשידור חי וישיר את מה שעולל צבא הכיבוש הישראלי לבני העם הערבי הפלסטיני והזכירה בכל שעה עגולה את מספר השהידים שנפלו, ואילו אל-ערבייה המשיכה להשתמש במינוח "הרוגים", מה שהרג אותה בעיני הצופים.

הבנתם, כן? קליעה לטעמו של ההמון המוסלמי המשולהב הוא נקודת זכות. "הרוגים"? פחחחח. שהידים נשמע טוב יותר. אגב, היה זה הסיקור המוטה בעופרת יצוקה וההתעלמות מהשהידים הישראלים בשדירות ובנתיבות, שגרם לישראל להחרים רשמית את התחנה.


כל התחנות הערביות הן תחנות מטעם, ורק התחנה הזו אובייקטיבית לחלוטין, ואינה נושאת פנים אפילו למממן שלה:

הטענות של מנהיגי העולם הערבי שלא ייתכן שאל-ג'זירה תתקוף אותם ותשסה את העמים נגדם בזמן שהיא משדרת מהמדינה הערבית הקטנה, שעל אדמותיה רובץ הבסיס הצבאי האמריקאי הגדול ביותר, נהדפו בקלות: בצעד יוצא דופן אירח ד"ר אחמד מנסור בתוכניתו המפורסמת ("בלי גבולות") את ראש ממשלת קטאר והפנה אליו שאלות נוקבות בדבר הבסיס האמריקאי. האורח השיב באדיבות ואמר בין היתר: היחסים שלנו עם ארצות-הברית ועם ישראל גלויים, אני מקווה ששאר מדינות ערב ינהגו כמונו בנושא שקיפות יחסי החוץ.

מה צריך יותר מ"שאלות נוקבות" ותשובות "באדיבות". תענוג צרוף של שקיפות וחוסר משוא פנים. אגב, אנדראוס עצמו, לפני 9 שנים, התבטא בנימה אחרת על התחנה:

כדאי לזכור שהתחנה החלה את שידוריה בשנת 1996 מדוחה בירת קטאר והיא שייכת למשרד החוץ הקטארי. כל אחד יודע כי קטאר היא מדינה שהדמוקרטיה רחוקה ממנה לפחות אלף שנות אור ודור. ה"אמיר" של הנסיכות לא נבחר, כידוע, בבחירות דמוקרטיות. לא רק זו אף זו: תחנת הטלוויזיה הקטארית הרשמית משדרת אף היא חדשות ומדווחת בפרוטרוט על פועלו של הנסיך, "אלג'זירה" תוקפת את כל המשטרים הערביים, אך נמנעת מלמתוח ביקורת על הדמוקטטורה של קטאר. כאן אולי המקום להעלות את השאלה הקרדינלית: כיצד תחנת טלוויזיה, השייכת למשטר טוטליטרי, מנסה לחנך את האומה הערבית על ערכי הדמוקרטיה? כיצד מתיישב העיקרון הזה, חינוך לדמוקרטיה, עם העובדה שהתחנה הליברלית נמנעת מלמתוח ביקורת על קטאר, שמשרד האינטרסים הישראלי פועל בה כבר כמה שנים?


בטור הנוכחי, כל השאלות נעלמו ונגוזו, ונשאר רק פאר היצירה של העולם הערבי. מעניין איך תשדר אלג'זירה מהומות דומות בקטאר, בניסיון להפוך אותה לדמוקרטית יותר. טוב, אנחנו יודעים: היא בוודאי תארח באולפנה את האמיר, תשאל אותו "שאלות קשות" ותקבל "תשובות אדיבות".


ואיזה סיכום נפלא יש לטור:


לסיום: כבן-אדם, כערבי, כפלסטיני, כעיתונאי, כשוחר שלום וכתומך נלהב בזכויות האדם – כל אדם עלי אדמות – איני יכול לתאר לעצמי מה היה קורה לנו, אנו, בני האומה הערבית, בלי אל-גז'ירה, שהפכה לאורח קבוע ורצוי על המרקעים שלנו. העם הערבי עבר את מחסום הפחד מהדיקטטורות, לא מעט בזכות התחנה הקטארית.

אנדראוס שוחר השלום, אגב, כתב בשנה שעבר טור ב-ynet שבו קרא להמשך המאבק המזוין בחיילי צה"ל, שבגינו אף נפתחה נגדו חקירה פלילית, בעקבות תלונת "אם תרצו". 

לא כל כך ברור לי מה מצא אתר "העין השביעית" להשתמש דווקא בשירותיו של הבחור המפוקפק הנ"ל בתיאור של השפעתה של אלג'זירה. בכל מקרה אני מעודד את שלושת קוראיי לחפש באתר טור כה דביק על כל כלי תקשורת אחר, מ"המודיע" ו"בשבע" ועד "דבר". בהצלחה!

"מלחמתו של הלל גרשוני בעובדות"

זוהי כותרתו של פוסט בבלוג עלום-שםעלום-שם-מחבר; המשך מצוין והמחשה נהדרת לפוסט הקודם שלי (תקציר: בעקבות הכתבה הזו, הפכתי לסמולן בעיני הטוקבקיסטים). אז מכיון שאני אוהב שמדברים עליי, וזה לא קורה כל כך הרבה (הפעם הקודמת הייתה בפוסט בשם "הלל גרשוני חי על חשבוני ונהנה מזה"), אצטט אותו במלוא, ולהקורא ינעם:

הלל גרשוני יודע לכתוב.
ז”א, להלל יש מקלדת, והוא יודע להקליד בה את המילים שהוא רוצה.
הלל גרשוני הוא אחד הכותבים של אתר Ynet, ככזה הוא לא נדרש לכשרון כתיבה או להכרה בחשביתון של העובדות לכתבה עיתונאית.
היום נתקלתי בכתבה שיצאה ממקלדתו,
אין לי דרך אחרת לתאר את הכתבות הללו מאשר: דמגוגיה ונסיון רע(רע, לא גרוע) להשפיע על דעת הקהל באופן חסר הגינות ועל ידי טפטוף מידע מגמתי בניסוח מתאים, כל זאת על מנת לגרום לדה-לגיטימציה מחד, כלפי דעה לגיטימית של קבוצה כלשהי. בדיוק הדבר שמיוחס לימין ה.. קיצוני.
אתר Ynet וצוות הכותבים שלו (לפחות חלק ניכר מהם) אינם רואים בדמוקרטיה כלי חברתי שנועד להיטיב עם הכלל, הם מתייחסים אליה כאל קודש הקודשים כשהיא פועלת לטובתם וכמטרד נתעב כשלא.
הלל גרשוני ניסה להציג את הקבוצה שדורשת הכרה בדעתה הלגיטימית, שנתמכת על ידי החוק במדינת ישראל הריבונית, כקבוצה קיצונית.
מי שלא יקרא את המקור עליו כותב גרשוני, עלול לחשוב שהחבר’ה ההם אכן הזויים בדרישות שלהם ובאופן בו הם פועלים. בפועל, הטקסטים נערכו בצורה מניפולטיבית ביותר. (זו דווקא תכונה שניתן למצוא די בקלות אצל חלק נכבד מכותבי ynet, האם מדובר בדרישת סף? להם הפתרונים)
לשיטתו של גרשוני: אם אינך חושב כמותי, אתה קיצוני.
דבר מסוכן, לא דמוקרטי ומוביל להקצנה אמיתית.
מבחינתי – הלל גרשוני הוא הקיצוני, הוא זה שמוביל לעיוות העובדות על ידי מניפולציה


תוספת:

אם תקפצו לקישור דלעיל תראו שמחבר הפוסט הנ"ל כתב תוספת לדבריו לאחר שראה את מה שכתבתי כאן. קראו שם. וליקירנו דלעיל: אם אתה כותב "שני דברים:" ואז כותב שלושה, אתה יכול לשנות את מה שכתבת קודם, זה לא עולה כסף. תהית מה מטרתי? לא ללעוג ולא לתמוך; לדווח, ולהצביע על הכשלים במאבק בלי קשר לשמאל או ימין. ולראות את המילה "קיצוני" במקום "ציוני" זה באמת יפה. אגב, ב-About של הבלוג הנ"ל הוא כותב שהוא הוקם משום שלא כל אתר מפרסם כל תגובה שלך. ובכן, יקירי, אני לא הצלחתי לפרסם אצלך בבלוג תגובה. מעניין מה זה אומר.

כך הוכרזתי כסמולני

היום פורסמה כתבה שלי על מלחמתה של קבוצה ימנית בשם "לוחמי ציון" בשמאלנות של ערכים מסוימים בוויקיפדיה. הכתבה התמקדה בשאלה של הבנה נכונה או שגויה של מערכת קבלת ההחלטות בוויקיפדיה, ובשאלה האם אכן קבוצה שתבין את הדברים כמו שצריך, תוכל להשפיע מבפנים בצורה מכרעת.

מי שמכירני יודע שאני רחוק מלהיות שמאלן. אבל בכתבה נקטתי טון אובייקטיבי עם נטייה לסרקזם קל, והצבעתי על השגיאות שבהתנהלות הקבוצה הנ"ל. ציבור הטוקבקיסטים מיהר להכריז עליי כסמולן, ולא בפעם הראשונה.

הנה מקצת התגובות לכתבה:

6. טוב שכותב המאמר אינו מוטה..

14. אם תביטו טוב טוב בדירה של הלל גרשוני, תשימו לב שהתמונה

(27.01.11)
לא כוללת, שומו שמיים, את הסלון!

מזה לעשות עניין?? יאללה, הלל, זרום עם זה, אז לקחו לך את הסלון, קח את זה באיזי.

עוד מזוייף שקופץ רק ברגע שנוגעים ברכוש הפרטי שלו.

19. הבעיה היא למה זה מפריע
(27.01.11)
לווינט שקבוצות ימניות מנסות להשפיע על וויקיפדיה, ולא למה וויקיפדיה מציגה מידע מבוסס-סמאלני שקרי.

27. האם YNET מוטה? מה "קיצוני"? או שזו מילת הסתה שאתם
גל (27.01.11)
שותלים אוטומטית כלפי כל מי שלא מיישר קו עם האנטי-ציונים?
וכן על זה הדרך.
אז איך זה שאדם כמוני, חובב ארץ ישראל השלמה, מתנחל בהווה ומגורש מגוש קטיף בעבר, הופך להיות סמולן? די ברור: אני הרי אינני אני, אלא כתב של ynet. הנ"ל הוא אתר המזוהה (בצדק, בעיניי) עם עמדות מרכז-שמאל, ורבות מכתבותיו סובלות מהטיה כזו, גם בעיניי. וממילא מה יותר פשוט מאשר להחיל את העמדה המוקדמת שלך על הכתבה החדשה? הרי מהכתבה לא עולה הזדהות של ממש עם עמדות הימין (הגם שאין הזדהות עם עמדות השמאל). לכן המסקנה היא פשוטה: ynet שמאלני, הלל גרשוני שמאלני גם הוא.
שיעור קטן לכולנו בהנחות יסוד ומימושן לגבי התשקורת הסמולנית, ובעצם במימוש האוטומטי של הנחות יסוד בכלל. מה שמזכיר לי משהו שפרסמתי לא מזמן אצל עידו קינן: מה מוכיחים מסמכי המשא ומתן הפלסטינים? ולהקורא יונעם.

איזה כיף להיות נביא בשקל

ב"בשבע" האחרון כתבתי כך, במדור "מיקרוסקופ":

התרגיל הפוליטי המפתיע של אהוד ברק השכיח מכלי התקשורת שני מהלכים דרמטיים בהרבה, שהתרחשו ימים ספורים קודם לכן: פרישתם של שרי חזבאללה מממשלת לבנון וההפיכה בטוניסיה.
המצב הפוליטי הרעוע והנפיץ בלבנון נמשך, על רקע חקירת רצח חרירי, והוא בעל פוטנציאל להשלכות כלל-אזוריות ואף עולמיות. האירועים עלולים להוביל לשליטת חזבאללה במדינה, או דווקא להמעטת כוחו הפוליטי, תוך סכנה שהדבר יוביל אותו למימוש האופציה הצבאית כלפי ישראל. האם לפירוק מפלגת העבודה תוך הישארות ברק וחבריו בממשלה יש משמעות פוליטית מהפכנית הקרובה לכך? נראה שלא. ואף על פי כן, בימים אלה איש אינו עוסק בלבנון, וכל העיניים נשואות לחלוקה הפנימית החדשה בשמאל הישראלי.
הלוז של ההפיכה בטוניסיה הוא התקוממות הציבור נגד שלטון הברזל של מיעוט מתון יחסית. ההפיכה עודדה אופוזיציונרים במצרים, בירדן ובסוריה, והפיחה גם שם תקוות להפיכות, שסוקרו בכלי התקשורת באהדה שקטה. השאלות הקשות כמעט שלא נשאלו: האם שלטון אסלאמיסטי במצרים ובירדן הוא מצב שמדינת ישראל ערוכה אליו – מדינית, ובעיקר צבאית? מה יעשה צה"ל אל מול צבאות בעלי חימוש מערבי מתקדם המשמשים כלי שרת בידי כוחות אסלאמיסטים קיצונים? כיצד תשפיע הפיכה אפשרית בסוריה על המצב העדין בגבול הצפון?
לראשונה מאז מלחמות ששת הימים ויום כיפור, עלולה מדינת ישראל לעמוד מול איומים ממספר רב של חזיתות עוינות. האם שר הביטחון מתעסק גם באפשרויות האלה, או רק בפירוק והרכבה של מפלגות? נראה שהשאלות הללו לא מעניינות היום את מי שקובע את סדר היום הציבורי – כלי התקשורת. הרי פוליטיקה פנימית תמיד חשובה יותר מזוטות כמו סכנות לקיומה של מדינת ישראל.

שבוע אחר כך (היום) עוסקים העיתונים באותם שני נושאים. כך כותב אורן פרסיקו בעין השביעית:

הכותרות הראשיות בכל עיתוני הבוקר מוקדשות לנעשה בשתיים משכנותיה של מדינת ישראל – לבנון ומצרים. "מדינת חיזבאללה", קוראת הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", על רקע תצלום [AP] של מפגין, תומך ראש הממשלה היוצא חרירי, אוחז בידו האחת בדגל לבנון, בידו השניה בתצלום של חרירי, כשמאחוריו שורת צמיגים בוערים וקיר של עשן שחור. "נסראללה השתלט על לבנון", נכתב בכותרת המשנה. "עושה דברו, המיליארדר מיקאתי, נבחר לראש הממשלה".
האווירה והמסרים שיוצאים משער "ישראל היום" דומים. "לבנון נפלה", נכתב בפתח הכותרת הראשית, ומעליה מכונה המשטר במדינה זו – "חיזבאללסטן".
בהמשך הכותרת הראשית של "ישראל היום" יש התייחסות למצב במצרים. על פי הכותרת, מדינה זו נמצאת "במבחן". ב"מעריב" הכותרת הראשית מוקדשת למצרים ("הזעם"), כשלצדה תצלום [רויטרס] של מפגין מצרי תולש בידיו כרזת ענק של נשיא מצרים, חוסני מובארכ. הכותרת הראשית ב"הארץ" מנוסחת ביובש, אף שגם היא מתארת מהלך עניינים דרמטי: "עשרות אלפי מפגינים בלבנון ובמצרים במחאה נגד השלטונות".

 אז מה? "אמרתי לכם"? שטויות, כמובן. אם כבר אז זה מוכיח שהביקורת שלי לא הייתה רלוונטית ולא במקום. המהומה על המפלגה החדשה של ברק תפסה בדיוק יומיים ובעצם לא היה צריך לחשוב שהיא השכיחה משהו באמת. ואם האירועים לא היו ממשיכים, לא היה טעם בסיקור מוגבר; ואילו כאשר האירועים ממשיכים, ממילא הסיקור חזר לנושאים החשובים באמת – הנעשה בשכנותינו.

אבל אני הרי צריך לספק איזושהי תובנה תקשורתית כל שבוע-שבועיים לבשבע, ואם על הדרך אני יכול לומר "אמרתי לכם", מה אכפת לי.

בכלל, אני חושב שלאחר שיש תקשורת, וביקורת התקשורת, הגיע הזמן לביקורת ביקורת התקשורת. ולמה לא להתחיל עם עצמי? נשמע לי מעניין. הישארו עמנו.