תעשיית השקרים של עמוס שוקן ועיתון הארץ

עמוס שוקן מצטייר ברשתות החברתיות כאדם הוגן והגון. אמנם שמאלן גדול, אבל בכל זאת הוא עונה לביקורת, מתווכח וכן הלאה. מין מענטש שכזה.

כך גם אני הרגשתי כשהוא פנה אליי היום בטוויטר וביקש את כתובת המייל שלי. נתתי לו ולאחר כמה שעות קיבלתי ממנו מייל המבקש שאפרסם תיקון לציוץ שבו האשמתי את הארץ בפרסום שקרים. את המייל אביא במלואו להלן, אבל ראשית נספר את סיפור המעשה.

מערכה ראשונה: גולדבלום יורה שקרים, הארץ מפרסם

ב-3 בנובמבר כתב עמירם גולדבלום, ממקימי שלום עכשיו ואיש נאלח למדי שלאחר רצח הזוג הנקין קרא למתנחלים "חיילי הטרור" ושהשווה את "אם תרצו" לנאצים, מאמר דעה בהארץ בכותרת "שקרי הימין שהובילו לרצח רבין".

לפי גולדבלום,

ממשלת רבין, שהוקמה ביולי 92', הביאה לירידה דרמטית בפיגועים. לעומת כ–105 הרוגים ב–91' בימי ממשלת שמיר, היו ב–92' 31 הרוגים (שמונה אחרי קום ממשלת רבין), וב–93', לפני הסכם אוסלו, נהרגו 26. המתינות המדינית הביאה לצמצום מסוים באלימות. כך גם בימים שאחרי חתימת ההסכם — עד לטבח במערת המכפלה.

מערכה שנייה: אוריה קניג חושף את השקר

אוריה קניג הסתכל על הפסקה הזו ולא האמין למראה עיניו. וכך כתב בפייסבוק:

"ישנם שלושה סוגי שקרים – שקרים, שקרים ארורים וסטטיסטיקה". ויש סוג רביעי: עיתון הארץ, שבו הסטטיסטיקה עשויה משקרים ארורים. עמירם גולדבלום קובע שבשנה האחרונה של ממשלת שמיר נרצחו 105 ישראלים, לפני שהביא איתו רבין את ימי השלווה והשלום. מלחמה של ממש הייתה כאן, ואף אחד מאיתנו לא שם לב. פשוט כי זה לא קרה. הנתון האמיתי הוא 21 הרוגים – בדיוק חמישית ממה שכתב גולדבלום, והרבה פחות ממספר ההרוגים בכל אחת משנות ממשלת רבין.
וכדי שזה יהיה מושלם, הכותרת למאמר היא "שקרי הימין".


בתגובות הועלו כמה תובנות וניסיונות לפרש כיצד הגיע גולדבלום למספר המופרך הזה, ומגיב בשם גלעד נדלר העלה את הרעיון שהוא כלל גם את מלחמת המפרץ, שבה הוכרו כל מי שמתו מהתקפי לב כתוצאה מהאזעקות כ"נפגעי פעולות איבה" (וכך המלחמה גבתה, לפי ההגדרה המוזרה הזו, 77 הרוגים או אפילו 95 הרוגים).

כמובן, אין לך שום קשר לטענה שממשלת רבין הביאה לירידה דרמטית בפיגועים. המספר שגולדבלום הביא כאסמכתא, אם כן, הוא פשוט שקר גמור. (אגב, אף אחד לא בדק כמה אנשים מתו מהתקפי לב כתוצאה מהעקה שיצרו הפיגועים בזמן ממשלת רבין.)

הרוגי הטרור בישראל, מתוך אתר משרד החוץ. השוו בין 1991 לשנים הבאות

הרוגי הטרור בישראל, מתוך אתר משרד החוץ. השוו בין 1991 לשנים הבאות

כל מה שעשיתי היה לצייץ צילום מסך של הפוסט המצוין של אוריה, תוך מינשונו של עמוס שוקן, ולכתוב: "פעם אחר פעם הארץ מרשה לעצמו להעביר שקרים בוטים מעל דפיו. הארץ: בדיוק מה שחשבת".

הייתם מצפים שהארץ יבדוק את הדברים ויתקן במהרה, אם לא עמד בציפיות לעשות בדיקת נתונים בסיסית לפני הפרסום (לא שהם נוהגים לבדוק שקרים לפני הפרסום, כפי שנוכחה לדעת עירית לינור על בשרה).

אז הייתם מצפים. שבועיים חלפו, וכלום לא קרה. הארץ כמנהגו נוהג.

מערכה שלישית: שוקן מבקש להפסיק להשמיץ אותו

ובכל זאת, היום אחר הצהריים נחת בתיבת המייל שלי מכתב מאת מו"ל הארץ, עמוס שוקן. וכך נכתב:

הלל שלום,

אני מתייחס לציוץ המצ"ב שלך. שאלתי את עמירם גולדבלום מאיפה לקח את מספר ההרוגים בפעולות האיבה בשנים 1991 ו-1992, והוא הפנה אותי לאתר הזה של מדינת ישראל, המוסד לביטוח לאומי ומשרד הרווחה.

http://laad.btl.gov.il/Web/He/Victims/112.aspx?lastName=&firstName=&fatherName=&motherName=&place=&year=1991&month=&day=&yearHeb=&monthHeb=&dayHeb=&region=&period=&grave=

הלינק הזה יביא אותך לעמוד הראשון מתוך 6 עמודים אשר בחמשת הראשונים יש 20 שמות חללי פעולות איבה בשנת 1991, ובעמוד הששי עוד חמישה. אתה יכול לעבור מעמוד לעמוד בסימון מספר העמוד הבא בתחתית העמוד הראשון.

אני מצרף גם את הלינק הזה לרשימה המקבילה בגין 1992, בה יש רק שני עמודים.

http://laad.btl.gov.il/Web/He/Victims/112.aspx?lastName=&firstName=&fatherName=&motherName=&place=&year=1992&month=&day=&yearHeb=&monthHeb=&dayHeb=&region=&period=&grave=

לאור המידע הזה האם נראה לך הוגן שתפרסם ציוץ מתקן לציוץ שלך שצירפתי, ובעיקר להאשמה שלך שהארץ מרשה לעצמו לפרסם שקרים בוטים פעם אחר פעם?

בברכה,

עמוס

מערכה רביעית, ובה מועמד שוקן על טעותו. האם הוא יתנצל?

שינסתי את מקלדתי וכה עניתי לו:

שלום מר שוקן ותודה על טרחתך.

לו היית טורח ונכנס גם לתוכן הדפים, היית מגלה שחלק גדול מהם מדבר על אזרחים שנהרגו במהלך מלחמת המפרץ כתוצאה מהתקף לב, ושבשלב מסוים לאחר מאבק ציבורי הוחלט להכיר בהם כחללי פעולות איבה.

להלן כמה דוגמאות, רק מהעמוד הראשון:

רפאל אבוהב

ביום שישי ג' בשבט תשנ"א (18.01.1991), שלושה ימים אחרי תחילת מלחמת המפרץ, נשמעה האזעקה הראשונה נגד טילים ברחבי הארץ. בהתרגשות שנוצרה רפאל לקה בלבו, ומת.

יהודית אדלר

בכ"ד בשבט תשנ"א, (08.02.1991), בימי מלחמת המפרץ, ליבה של יהודית לא עמד לה והיא מתה מהתקף לב.

מיכאל אהרונוביץ'

ביום ד' בשבט תשנ"א (19.01.1991), בעיצומה של מלחמת המפרץ, נשמעה אזעקה והמשפחה התכנסה בחדר הביטחון. מיכאל נפל על הריצפה, וכאשר הגיע למקום אמבולנס ניסו הרופאים להחיותו, אך נאלצו לקבוע את מותו.

רפאל אזיקרי

בלילה הראשון של מלחמת המפרץ, ג' בשבט תשנ"א (18.01.1991), עם הישמע האזעקה הראשונה, חש לפתע רפאל ברע ואיבד את הכרתו. אשתו ניסתה להזעיק את מד"א, אך הם לא ענו לצלצוליה. היא פרצה לרחוב, אך ברחוב הריק מאדם לא מצאה נפש חיה שתוכל לסייע. תקוה המשיכה בריצה למשטרת רמת גן הסמוכה לביתם, אך השוטרים סרבו להתלוות אליה מחשש שהעיר נתונה בהתקפת טילים כימית. כעבור חצי שעה, כשבאו עמה לבסוף השוטרים, מצאו את רפאל ללא רוח חיים. ניסיונות החייאה שביצעו בו היו ללא הועיל.

רוברט איזנברג

במלחמת המפרץ, בי"ב בשבט תשנ"א, (27.01.1991), הושמעו שתי אזעקות אחת אחרי השנייה בלילה אחד. רוברט נתקף חרדה גדולה ולא רצה להסיר את מסכת הגז לאחר האזעקה הראשונה. לבסוף, כשהסיר את המסכה לאחר האזעקה השניה, חש ברע. כשרופא שח"ל הגיע, היה כבר מחוסר הכרה. ניסיונות ההחייאה היו ללא הועיל. רוברט נפטר מדום לב, בנוכחות רעייתו ובנו בן העשר.

שרה אנצ'ו

מטח הטילים הראשון במלחמת המפרץ בתחילת 1991 נפל קרוב מאוד למקום מגוריהם של שרה ובעלה. למרות ששניהם לא נפגעו, הם היו מבוהלים עד מאוד. בנם, מאיר, החליט להעביר את הוריו אליו, לפתח תקווה. אך שרה כבר לא הייתה אותה אישה שמחה ובריאה. היא הפכה לעצובה ונפחדת.

יומיים לאחר התחלת המלחמה, חשה ברע והועברה לבית חולים השרון. שרה נאבקה על חייה במשך עשרה ימים אך בה' באדר תשנ"א, (19.02.1991), לקתה בהתקף לב, שהכריע אותה.

וכן הלאה וכן הלאה.

אני מצרף לך את הפסקה הרלוונטית מוויקיפדיה בערך "מלחמת המפרץ":

טילי הסקאד גרמו לעשרות מתים מהתקפי לב[דרוש מקור] ומחנק[6] כתוצאה מהשימוש במסכה, לשלושה הרוגים מפגיעת טילי סקאד[7][8][9] ולנזק רב ברכוש. בסך הכל הוכרו 77 הרוגים במהלך המלחמה כחללי פעולות איבה.

אם כן מתוך אותם 105 אנשים שמנה גולדבלום, הרוב המוחלט הוא אנשים שמתו במהלך מלחמת המפרץ ולא כתוצאה מפיגועים.

אני מזכיר לך שגולדבלום דיבר במפורש על פיגועים: "ממשלת רבין, שהוקמה ב-92', הביאה לירידה דרמטית בפיגועים" (הדגשה שלי). האמירה הזו היא שקר מוחלט. כפי שתראה במסמך רשמי של מדינת ישראל, מספר הרוגי הטרור ב-1991 היה 21 אזרחים, קטן יותר מבכל שנה משנותיה של ממשלת רבין.

התנצלותו של "הארץ" על פרסום השקר הזה בלי בדיקה תתקבל בברכה.

בתמימותי ציפיתי ששוקן יבדוק את הנתונים, ייווכח שגולדבלום כתב שקרים, ויתחייב לפרסם תיקון לטעות, כנהוג בעיתונים מתוקנים.

אז ציפיתי.

מערכה חמישית ואחרונה: שוקן מתפתל ומגן על השקרים

בסדרת ציוצים מביכה החל שוקן לגונן על השקר. "למעשה הפסקה השניה הזאת לא כל כך קשורה למאמר", הוא החל להצטדק, כאילו שזה משנה אם השקר קשור להמשך או לא (והוא קשור. בפרט עם הכותרת "שקרי הימין"). "נטפלים לאיזו זוטה. 105 נפגעים ב 1991, או נניח 21." הוא צייץ, כאילו השאלה אם מספר ההרוגים עלה או ירד, אם זה 105 או 21 זו "זוטה" ולא אכפת שיש שם שקר. ואז הוסיף תירוץ אחר, שהופך איכשהו את ההרוגים במלחמת המפרץ להרוגי פיגועים כי "מותר לו לחשוב שגם הראשון היה קורבנה של מדיניותה האנטי פלסטינית של ישראל, שאילו שראל הגיעה להסדר או קידמה הסדר בכנות, היא לא היתה יעד לטילים העיראקים. זאת מחשבה שקל לתמוך בה (אם כי אפשר גם לשלול אותה)". וכדי לצאת ידי חובה הוסיף "אולי נשקול להוסיף ליד המספר 105 סוגריים ובהם נכתוב כולל X". אבל הוא ממשיך להתעקש ש"אין טעות עובדתית במאמר" – מאמר, שכזכור אמר שהייתה ירידה בפיגועים ונקב את המספר 105 כראיה לכך.

אפילוג: אל תאמינו למה שאתם קוראים בהארץ

תחליטו אתם אם אפשר לטעון שמי שנהרג מהתקף לב במלחמת המפרץ היה "הרוג פיגוע" (!). והאם העובדה שלא מנו את הרוגי התקפי הלב בזמן פיגועי אוסלו (אבל כן בזמן מלחמת המפרץ) מאפשר בכלל לומר שהייתה ירידה בפיגועים. מה שברור הוא שבעוד עיתון רציני ומקצועי היה מזדרז לתקן את הטעות ולהתנצל, "הארץ" והמו"ל שלו מתנהג כמו אחרון הסמרטוטונים, ומתפתל בתירוצים הדחוקים ביותר לדבר שהוא באופן ברור פשלה עיתונאית ענקית של עיתון המאפשר לפרסם שקרים בוטים שכאלה.

את טיפת הכבוד שעוד רחשתי לעמוס שוקן, שבבעלותו עיתון המעודד אנטישמיות ברחבי העולם, איבדתי בסדרת הציוצים המביכה הזו. במקום מו"ל ואיש עיתונות ראוי ואחראי, התגלה לפנינו איש קטן המטהר את השרץ בק"ן טעמים ובלבד שלא יודה בטעות.

תזכרו את זה בפעם הבאה שאתם קוראים משהו בעיתון לאנשים חושבים.

עדכון: בסוף השתנה משהו

עדכון (19/11/16): הארץ תיקנו קצת, בצורה עילגת, את הניסוח וכעת אין בו שקרים, אם כי הוא מעמיד את המאמר כולו באור המגוחך הנכון:

ממשלת רבין, שהוקמה ביולי 92', הביאה לירידה דרמטית במספר נפגעי פעולות האיבה. לעומת כ-105 הרוגים בשנת 91' בימי ממשלת שמיר (המספר כולל כ-75 שמתו בנסיבות שונות כתוצאה מהתקפות הטילים על ישראל במלחמת המפרץ והוכרו "נפגעי פעולות איבה". לדעתי הם קורבנות הקשיחות המדיניות של ממשלת ישראל ביחס לפלסטינים, ככל הנפגעים האחרים), היו ב-92' 31 הרוגים (8 אחרי קום ממשלת רבין) וב-93', לפני הסכם אוסלו, נהרגו 26. המתינות המדינית הביאה לצמצום מסוים באלימות. כך גם בימים שאחרי חתימת ההסכם  – עד לטבח במערת המכפלה.

"לדעתי הם קורבנות הקשיחות המדיניות של ממשלת ישראל ביחס לפלסטינים, ככל הנפגעים האחרים"

תגובה אחת בנושא “תעשיית השקרים של עמוס שוקן ועיתון הארץ

השאר תגובה