ה' לא נמצא בשום מקום – 14 טעויות נפוצות ביהדות

ספר חדש של המתנחל הטרי (תושב מודיעין, אתם יודעים) הרב חיים נבון, חוה לא אכלה תפוח, יצא עכשיו לאור בקול יח"צ וצלצולים. תכל'ס מגיע לו. נראה נושא חמוד דווקא, וכדרכו של הרב חיים (חיימי בפי חבריו. אבל לא למדתי איתו בגוש, אז נמשיך עם הרשמיות) כתוב היטב, מהמעט שקראתי.

אז טרם קראתי את הספר, וגם לא נעים לי לבקש ממנו לביקורת כי בטח היא תהיה קטנונית כדרכי בקודש, אבל בינתיים אמשיך בהשראתו, ואכתוב קצת על טעויות נפוצות שאני מנחש שהרב חיים נבון לא כתב בספר. לא יודע אם אגיע ל-101, אבל אני מקווה לעדכן את הפוסט מדי פעם, ואשמח אם תוסיפו גם אתם תגובות – כאן או בפייסבוק – על דברים שאפשר להוסיף לרשימה.

הבהרה קלה לפני שנתחיל: לרוב ה"טעויות" שלהלן יש מקורות כאלה ואחרים. עדיין אני חושב שהן טעויות, או לפחות מוסכמות שכדאי לערער, וזאת מטרתי.

מוכנים? נתחיל:

1. ה' לא נמצא בכל העולם
כן, כך אומר השיר הידוע מגן הילדים, "ה' הוא פה ה' הוא שם ה' נמצא בכל העולם". מאיפה הגיעה ההשקפה הזו? כנראה הורתה אי שם בערפילי הקבלה/חסידות. במקרא ה' הוא בשמים – "יושב בשמים ישחק, ה' ילעג למו". וזו דרך נאותה לומר שהשגחתו מקיפה על כל תבל, כמי שיושב בשמים. חז"ל הפשיטו את הדברים יותר והסבירו את שמו החז"לי של הקב"ה – "המקום" בביטוי הנהדר: "שהוא מקומו שלעולם, ואין העולם מקומו". איזה יופי. הקב"ה אינו בעל גוף, כך מקובלנו, וממילא אין לו דמות הגוף ולא תכונות הגוף. לכן לומר שהוא נמצא "במקום" זו הגשמה מצחיקה. הנכון הוא לומר שה' לא נמצא בשום מקום. מקום הרי הוא מאפיין של דברים גשמיים, דבר שלא שייך לגבי בורא עולם.

2. מנהג ישראל דין הוא?
גם זו מוסכמה פופולרית, אבל לא ממש כתובה במקורות הקדומים. חז"ל אמרו ש"במקום שההלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג", וכן שאנשי מקום צריכים ללכת אחר מנהג מקומם ("מנהג אבות" כפי שאנו מכירים היום גם לא היה קיים בזמן חז"ל. שם דובר על מנהג אבות של בני המקום). אבל ברור שבמקום שהמנהג מנוגד להלכה, אין ללכת אחריו. כבר אמרו פוסקים רבים שיש מקרים ש"מנהג – אותיות גהנם", ולא רק הרמב"ם ביטל מנהגים, אלא גם רבנו תם, שדיבר על "מנהגי שטות" ומנהגי טעות, אף שנהג יותר להגן על מנהגי ישראל. כך שיש שיטות שונות בשאלה עד כמה יש לאמץ מנהגים ובאיזה היקף, אך לומר שכל מנהג יש לאמץ, גם נגד הלכה פשוטה, זו טעות ברורה.

3. אין מצוה לנשק מזוזה
זה די זניח, וידוע יחסית, אבל כיון שהדבר הוזכר בטור של הרב שי פירון במוסף שבת האחרון, אני נזקק לזה כאן. הרב פירון דיבר על נכים שביקשו להנמיך את המזוזה, כך שגם הם יוכלו לנשק אותה, והתאונן על כך שהם נענו בכך שזה מנהג בלבד שאפשר לוותר עליו. ובכן: המנהג לנשק את המזוזה הוא מנהג בעייתי מאוד מבחינה היגיינית, וראוי היה בכלל לבטל אותו לטובת בריאות הציבור (במיוחד בבתי חולים!). ברור שלדחות מפניו הלכה פסוקה של גובה המזוזה בשליש העליון הוא דבר מגוחך לגמרי. אם הרב פירון דואג לנכים שיקבלו דברים לא כחסד אלא בתור צדק, דווקא צריך היה לא לנסות "להתחשב ברגשות" שלהם אלא לברך אותם שהם לא מקיימים את המנהג הבעייתי הזה.

4. הלווייתן אינו לווייתן
בספרים ישעיהו, תהילים ואיוב מוזכר "לווייתן". כל מי שקורא את הפסוק בישעיהו כז,א "בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד יְקֹוָק בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן וְהָרַג אֶת הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם", צריך להבין מעצמו שהלווייתן אינו whale אלא מפלצת ימית מיתולוגית עצומה (זה גם התנין, אגב, שאינו אליגטור. לעתים הוא סתם נחש, כמו בספר שמות, ולעתים הוא נחש ימי ענק, כמו כאן ובמקומות אחרים). לכן כשהרב חיים נבון כותב בספר שלו שלא לווייתן בלע את יונה אלא "דג גדול", הוא צודק וטועה (דיסקליימר: קראתי פראפרזה של הדברים, לא את הספר עצמו). סביר להניח שהמקרא היה מכנה את הלווייתן "שלנו" כ"דג גדול". אגב, אין שום עדות על דג כלשהו – או לווייתן – שיכול לבלוע אדם ולהשאיר אותו בחיים (הסיפור המובא בדעת מקרא אינו אלא מעשייה של דייגים). [במאמר מוסגר, אני נוטה לומר שבכלל כל הסיפור הוא משל, מהטעמים שהובאו בפירוש "מקרא לישראל" שם – אפשר לקבל נס שאדם ייבלע בדג ויישאר בחיים, בסדר. אבל נס כזה שעיר שלמה חוזרת בתשובה תוך שנייה? פה חשדתי. אבל לא זה העניין שלשמו התכנסנו.]

ceci n'est pas une leviathan

5. הגיהנם לא נמצא בשמים
למעשה במקרא מקום המתים (צדיקים כרשעים) הוא השאול, והוא נמצא מתחת לפני הקרקע: "כי ארד אל בני אבל שאולה". וזה הגיוני, שהרי אדם נקבר בקרקע, לא בשמים. גם חז"ל, שמתחילים לדבר על גיהנם שבו סובלים החוטאים, מתייחסים אליו כאל מקום פיזי לחלוטין, שנמצא מתחת לפני הקרקע (המאגמה?). הם מדברים על שתי תמרות ליד ירושלים שעשן יוצא מהן "וזה הוא פתחה שלגיהנם", וכן על כך שחמי טבריה מתחממים מאש הגיהנם. מתי הגיהנם עבר לשמים? שאלה מעניינת. לא חקרתי את זה מספיק.

6. ההלכה היא לא מה שכתוב בשולחן ערוך
זה מיתוס מעניין: מה זה ההלכה? מה שכתוב בשולחן ערוך! ובכן, כל מי שאומר את זה, נאלץ להוסיף סייגים: מלבד הפסיקות של הרמ"א לאשכנזים; חוץ מהמקומות (הרבים!) שהפוסקים המאוחרים חולקים על השולחן ערוך והרמ"א. חוץ מהתימנים. בקיצור, לא נותר מהקביעה הזו כמעט שום דבר.קביעה נכונה יותר תהיה שההלכה היא כפי שנפסק בתלמוד הבבלי. מעבר לזה – הכול פתוח. לאחרונה קראתי את ספרו של הרב שרון שלום (מהעדה האתיופית) שהופתע כל כך לגלות שהסמכות העליונה אינה השולחן ערוך כי אם התלמוד הבבלי. ומדובר ברב בישראל! בסוף, אגב, בחלק מפסיקותיו הוא חולק גם על התלמוד. אבל זה יפור אחר ויסופר בפעם אחרת.

7. הורדה פיראטית היא לא גזל
"גזל" זה לקחת משהו שיחסר למישהו אחר. העתקה אינה גזל. אולי זה עבירה על "ואהבת לרעך כמוך" או כיוצא בזה, אבל די עם הדמגוגיה. טוב, על זה כבר כתבתי בהרחבה.

8. חשמל זה לא אש
הפיזיקאי (היהודי) ריצ'ארד פיינמן מספר בספרו על שני בחורי ישיבה שדנו איתו בעניין חשמל בשבת, והאם חשמל זה אש. הוא גלגל אותם מכל המדרגות. ברור שחשמל אינו אש. חשמל הזורם בחוטי הנחושת אינו קשור בשום צורה לאש, שהיא התחממות הגזים הנמצאים באוויר. החשמל גם לא מחמם את המתכת, אלא אם יש בה מקדם התנגדות גבוה (למשל בנורת להט או בתנור חימום). במקרים האחרונים בלבד הפוסקים מסכימים בדרך כלל שיש כאן מעין אש – "גחלת של מתכת" בלשון התלמוד. אבל סתם ככה, כמעט אף פוסק רציני לא העלה על דעתו שחשמל זה אש. החזון איש חידש שבסגירת מעגל חשמלי יש משום מלאכת "בונה", ואילו הרב אויערבך טען שיש בחשמל בשבת רק איסור של "מוליד", שהוא מתקנת חכמים, ויש פוסקים שסבורים שגם זה אין כאן, וחשמל אסור מצד מנהג ישראל בלבד. אבל אש? הצחקתם את פיינמן.

9. בית המקדש לא ירד מן השמים באש
טוב, אולי כן, לא יודע, אבל מה שבטוח זה שהאגדה הזו, המופיעה במדרש תנחומא ומצוטטת על ידי רש"י ותוספות, ומקובלת אצל דתיים וחרדים רבים כאמת בלתי מעורערת, אינה מבטלת את מצוות בניית המקדש, שנמנתה על ידי כל מוני המצוות. אגב, הרמב"ם סבור שדווקא המשיח יבנה את בית המקדש. נחיה ונראה.

10. בית המקדש השלישי לא יהיה צמחוני
גם זה מיתוס מפורסם, שתם עידן היהדות אוכלת-הבשר, ובית המקדש השלישי יהיה בעצם מקדש זן שבו אנשים רק יתפללו ויקריבו מנחות מן הצומח. מקורו של המיתוס בפסקה עמומה של הרב קוק על "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים", שבה הוא מפתח את הרעיון שאי-שם בעתיד הרחוק יהיו רק מנחות מן הצומח בבית המקדש. אבל גם הרב קוק לא בא לבטל שניים מתוך 14 ספרים במשנה תורה העוסקים בפרוטרוט בתורת הקרבנות, אלא מדבר על משהו באיזה "עתיד לבוא" רחוק, שעליו גם אמרו חז"ל שמצוות בטלות בו. כן, הריגת חיות לצורך פולחני נשמעת נורא נורא פגאנית ואכזרית. כמעט כמו שחיטת פרות בשביל לאכול את הבשר שלהן, נגיד.

11. קדיש אינו תפילה עבור נשמות המתים
עיינתם פעם במילות הקדיש? כל כולו תפילה להגדלת שם ה' בעולם. מה הקשר למוות? במקורות הקדומים אין באמת שום קשר בין הקדיש לבין המתים, ואין זו אלא תפילה שנהגו לאומרה בסיום דרשות וכדומה. בסידור רס"ג מובא שהיו אנשים שנהגו לומר את "קדיש דאגדתא" (הקדיש הארוך) בהלוויות, שכן נאמר שם "בעלמא דהוא עתיד לאתחדתא ולאחייא מתיא" (=בעולם שהוא עתיד להתחדש ולהחיות המתים). משם כנראה הלך והתפשט המנהג הרואה בקדיש תפילה על המתים, עד שהגיע לידי ביטוי דרמטי באגדה על רבי עקיבא והמת שהובאה לראשונה במחזור ויטרי (מן המאה הי"ב). מאז התחילו לתלות הררים בתפילה הזו, ולא רחק הזמן עד שהלכו מכות בשאלה מי יהיה זכאי לומר את הקדיש על אבא שלו בתפילה, ובימינו זה גם הפך לסלע מחלוקת פמיניסטי, על נשים שרוצות לומר קדיש על אבא. ובכן, אין מניעה שאישה תאמר קדיש, אבל מלחמה על זה היא קצת כמו המלחמה של הנכים על נישוק המזוזות.

12. רבי אמנון ממגנצא לא חיבר את "ונתנה תוקף"
סביב הפיוט הנהדר מן הימים הנוראים מסופר מעשה איום על רבי אמנון ממגנצא (היא מיינץ שבגרמניה) שעונה בייסורים נוראים ולבסוף אמר את בפיוט הזה. ובכן, על פי כל חוקרי הפיוט, מדובר בפיוט ארצישראלי קדום, שנמצא גם בגניזה הקהירית, ולא אשכנזי. ורבי אמנון ממגנצא? לא נאמר במפורש שהוא חיבר את הפיוט, רק שהוא אמר אותו ולימד אותו.

13. רש"י כנראה לא גידל כרם
קונספציה ידועה היא שרש"י גידל כרם יין לפרנסתו. פרופ' חיים סולובייצ'יק, שחקר את כל נושא היין בימי הביניים (זה שם ספרו המצוין), העלה שהראיות לטענה הזו די קלושות. בנוסף, אזור שמפן, שבו נמצא העיר טרואה ("טרויש" בלשונם) שבה חי רש"י, הוא אזור עם אקלים גרוע לגידול כרמים. אז נכון, כפי שכתב סולוביצ'יק "גידלו כרמים בכל מקום שהיה אפשר – וגם במקומות שאי אפשר היה", אבל בכל זאת היה ראוי שתהיה איזו ראיה ראויה לשמה שרש"י אכן גידל ענבים. אז במה הוא כן עסק? אולי הוא גידל תרנגולות, אני יודע? ואולי אפילו, שומו שמים, הוא קיבל מימון מהקהילה שלו.

המנורה של הרמב"ם. לא ככה נראתה המנורה של בית שני

14. למנורה לא היו קנים ישרים
כאן מדובר בהפוך-על-הפוך, ניתוץ מיתוס של מנתצי מיתוסים. הרבי מחב"ד ושלוחיו ניסו ומנסים בעשרות השנים האחרונות לשנות את הצורה המקובלת של המנורה עם הקנים העגולים, למנורה עם קנים ישרים, וזאת בעקבות האיור של הרמב"ם בעניין זה. אז כבודו של הרמב"ם במקומו מונח, אבל את המנורה עצמה הוא לא ראה. לעומת זאת בעשרות ציורים, מטבעות ופסיפסים, חלקם עוד מזמן בית שני, קני המנורה עגולים בהחלט (לא מאמינים לי? תסתכלו על מטבע 10 אגורות. התחריט מאחור הוא העתק של מטבע עתיק, עם קני מנורה עגולים). עיקר ניסיונות ההפרכה של הרבי באו נגד המנורה המפורסמת משער טיטוס, אבל כאמור אף אם נאמר שזו לא הייתה המנורה האמיתית, או שהצייר החליט לזייף משום מה, אין צורך בעדות הזו. והרמב"ם? נראה שהוא סבר שעל פי ההלכה הקנים יכולים להיות ישרים, וזה מוכח מהסיפור המובא בתלמוד על בני חשמונאי שעשו מנורה ארעית העשויה משפודים. ובהיעדר כל מקור כתוב שלפיו הקנים היו עגולים, צייר אותם הרמב"ם כישרים. אבל כאמור זה לא אומר כלום על המנורה שהייתה בבית שני.

ככה כן נראתה המנורה

עוד טעויות? השגות? מלחמות? בשביל זה יש טוקבקים. קדימה הסתערו.

49 תגובות בנושא “ה' לא נמצא בשום מקום – 14 טעויות נפוצות ביהדות

  1. הלל גרשוני

    איפה הרב קוק אמר את זה? דווקא לא זכור לי. אכן היו פוסקים בעבר שחשבו כך, אבל זו דעה דחויה. מבחינה עניינית ופיזיקלית, לקרוא לחשמל "אש" זו אמירה קשה מאוד.

    אגב, גם ל"טעויות" אחרות דלעיל יש מקורות. ועדיין הן טעויות לדעתי.

  2. arie shapira

    נדמה לי שאצל החזון איש רואים שהוא חשב שכשסוגרים מעגל, אז אלקטרון קטן עושה את כל הסיבוב ומגיע לצד שני – וככה יש חשמל.
    יש לו שם משהו שדי ברור שהוא לא הבין בו את הפיזיקה של החשמל.
    לא זוכר בדיוק מה.

  3. הלל גרשוני

    לא ידוע לי. דווקא לגבי חלק מהקדיש התגלה ממצא מעניין: יש לו תיעוד בתרגום היווני לדברי הימים, שנכתב לא אחרי המאה השלישית לפה"ס, אם זיכרוני אינו מטעני. פרטים בספר "מחקרי עבר וערב".

  4. ידידיה

    הלל, לגבי אש=חשמל. הרב כותב בעשרות מקומות שאיסור הדלקת חשמל הוא 'לא תבערו אש'. אין הספרים תחת ידי.. אבל ע' לדוגמא בהרחבה בתחילת סי' עא באורח משפט. ההיגיון שם הוא שאם משהו בוער ומחמם הוא נכלל באיסור הבערת האש גם אם הוא לא אש 'קלאסית'. ומביא סמך מברייתא שיש כל מיני סוגים של אש (ביומא נדמה לי). ד.א יש מאמר די ממצה של הסוגיא בספר חדש של הרב יעקב אריאל (לא זוכר את שמו), וזכור לי באופן עמום שגם לדעתו איסור נורת להט הוא מבשל כדעת רה"י :).

  5. משה קרני

    ובימינו שההלכה רופפת בכל מקום ופירושים שאינם מתישבים עם פשט המקור עולים לכאן ולכאן בהתאם לדעת הרבנים שליט"א (שנא' לסמן את המטרה אחרי פגיעת החץ) יש עניין בשמירת7זכירת המנהג הקדום שכנראה הוא הפרוש האמיתי.

  6. Netanel Fischler

    לומר שאין בעלות על יצירה זו קצת יוהרה, אתה לא באמת על כתפיים להפריך את ר' שמעון שקאפ, אולי לחלוק עליו.
    מנגד, פסק השואל ומשיב (הרב יוסף שאול נתנזון/ מהדורה א חלק א סימן מד), מראשי הדנים בסוגיא זו לפני כמאה וחמישים שנה, שיש בעלות על יצירה. וזו לשונו: "ולא תהא תורה שלימה שלנו כשיחה בטילה שלהם. וזה דבר שהשכל מכחישו, ומעשים בכל יום שהמדפיס חיבור יש לו ולבאי כוחו זכות". כלומר, השואל ומשיב פושט מסברא שדבר פשוט הוא שיש בעלות על יצירה ואין רשות להעתיקה, והעובדה שהדבר מעוגן בחוקי המדינות מראה שהשכל מחייב זאת, ואם כן ודאי לפי תורתנו המוסרית לא יהא הדבר מותר וקל יותר מדבריהם.
    סברא "פשוטה" זו מבוארת מעט בדברי ר' שמעון שקאפ (חידושים לב"ק סימן יא) שכתב שחיוב החופר בור לשלם נזקיו יסודו "כמו שבדברים הנוגעים לזכות האדם מוסכם על פי דין תורה ודיני העמים שכל מי שממציא דבר חדש בעולם הוא הבעלים עליו לכל דבר זכות". כלומר, דבר שאדם בונה או יוצר שייכים לו. אפשר לדמות זאת לאדם שיש לו אילן ומצמיח פירות. מדוע הפירות החדשים שייכים לו? משום שבאו לעולם ונוצרו מכח אילנו. כך יצירות חדשות שבאו לעולם מפרי רעיונו ומחשבתו שייכים לו.
    מקור: http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=16589

  7. הלל גרשוני

    השואל ומשיב שציטטת לא מדבר על בעלות. גם ר' שמעון שקאפ שהבאת אינו ברור לגמרי בדבריו, כמה מהדברים הם ממנהג התורה וכמה הם מהעמים. מכל מקום לא המצאתי את הגלגל. פוסקים רבים אמרו שאין בכך גזל. ראה לדוגמה הרב כלאב (http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/11868/1): "באופן כללי הרעיון המרכזי הוא שאסור לקחת את הזכויות של אנשים אחרים, אך לא מדין גזל אלא מדין ואהבת לרעך כמוך".

  8. Netanel Fischler

    קרא את המאמר שהפניתי אותו אליך וראה בעיניך כי העניין נתון במחלוקת הפוסקים, מן הראוי לציין זאת ולא לבטל כהינף יד את דעתם של מי שסוברים שיש בעלות על יצירה.
    סיכום – לדעת פוסקים רבים, ונראה שכן דעת רוב הפוסקים, יש בעלות על יצירה ולפיכך המשתמש ביצירה של חברו ללא רשות עובר באיסור גזל.

  9. הלל גרשוני

    ציטוט מתוך המאמר גופו: "בספר " עמק המשפט " (עמ' שפט) כותב שגם לדעת הפוסקים שיש בעלות, המשתמש ביצירה ללא רשות אינו נחשב גזלן ממש משום שאין בכך קנייני גזילה ואין דין גזל בדבר שאין בו ממש, ואע"פ שחלקם התבטאו בלשון "גזל" כגון הרב פיינשטיין והרב אלישיב, אין כוונתם לגזל ממש אלא זוהי הנאה מרכוש חברו שלא כדין שהיא ענף מאיסור גזל".

  10. הלל גרשוני

    משנה אבות ה,יט: "אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהנם *ויורדין* לבאר שחת".

    תוספתא סנהדרין יג: "רשעים גמורים שקולין שבהן *יורדין* לגיהנם ומצטפצפין ועולין הימנה ומתרפאין".

    בבלי ברכות יט ע"א: "אמר רבי יהושע בן לוי: כל המספר אחר מטתן של תלמידי חכמים *נופל* בגיהנם".

    בבלי שבת לג ע"א: "אמר רבה בר שילא אמר רב חסדא: כל המנבל את פיו – *מעמיקין* לו גיהנם, שנאמר שוחה עמקה פי זרות".

    ועוד ועוד ועוד

  11. חיותה

    כן. לכאורה מקום השאול הוא למטה, באופן כללי. אולי בהשאלה למה שקרה לבני קורח שהאדמה פערה פיה, אולי בגלל דימוי הקבר.
    ניסיתי לשאול את עצמי למה דווקא נבראה גהנום ביום השני. (קשור לדיון בין מטרונה לר' יוסי – שאלתה הראשונה בב"ר היא למה ביום השני לא נאמר כי טוב, ואחת התשובות, אם כי לא זו שהוא משיב לה, היא שבו נבראה הגיהנום. יש על זה תת פרק קטן בדוקטורט שלי)

  12. הלל גרשוני

    לפי בבלי פסחים, חלל הגיהנם נברא קודם שנברא העולם, ואור שלה נברא ביום השני, וזאת משום שלא נאמר בו כי טוב.

    אגב, גם על בני קורח נאמר ש"מקום נתבצר להם בגיהנם ועמדו עליו".

  13. pesukim.org

    שמעתי מפי הרב גוטליב שליט"א כי עניין לא תבערו אש בשבת, הוא עניין מחלוקת, כי האש מפרידה ומת-לקחת. לכן הכוונה הפנימית ב"לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת", לא לבער את אש המחלוקת וההפרדה, מדוע בכל מושבותיכם, כי ישיבה נקראת גם יישוב הדעת, וכשהדעת מיושבת יש שלום, מדוע בשבת, כי שבת נוטריקון שבי היא, היא הנשמה, ובין הנשמה ובין בורא עולם אין חילוק, בסוד "וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק", חלק אלוה ממעל.

  14. הלל גרשוני

    מעולה!
    פרופ' שנאן סיפר שהוא חיפש הרבה את המקור למעשייה הזו, באנתולוגיות ביידיש וכו' והוא לא מצא. יום אחד הוא התקשר ללוין קיפניס, שהיה זקן מאוד אך צלול מאוד, וזה סיפר לו ששזה סיפור שסבתא שלו סיפרה לו.

  15. גדעון דוקוב

    עוד חיזוק בנוגע לשולחן ערוך והלכה – יתכבדו נא הקוראים ויפתחו את הסעיף הראשון בחלק אורח-חיים, ויגידו האם זו הלכה פסוקה.

    חשמל ואש – בדיוק מהסיבות שציינת לפלטה, לתנורי חימום ולנורות להט צריך להתייחס כמו לאש (לעומת מכשירי חשמל אחרים שבהם יש צד להקל שזה איסור דרבנן)

  16. Doron Grinzaig

    יפה מאוד,

    רק הערה קטנה לגבי המזוזה הרמב"ם מביא (טעם?) למצוות מזוזה:

    "חַיָּב אָדָם לְהִזָּהֵר בַּמְּזוּזָה, מִפְּנֵי שְׁהִיא חוֹבַת הַכֹּל תָּמִיד. וְכָל עֵת שֶׁיִּכָּנֵס וְיֵצֵא, יִפְגַּע בְּיֵחוּד שְׁמוֹ שֶׁלְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא–וְיִזְכֹּר אַהֲבָתוֹ, וְיֵעוֹר מִשִּׁינָתוֹ וּשְׁגִּיָּתוֹ בְּהַבְלֵי הַזְּמָן;…"

    וכנראה עניין נשיקת המזוזה הוא כדי לעורר את האדם לעניין זה בעת שהוא נכנס ויוצא, וברבות הימים נשארה הנשיקה כגוף ללא נשמה וכעין דברי הרמב"ם על ע"ז(להבדיל):

    "וְכֵיוָן שֶׁאָרְכוּ הַיָּמִים, נִשְׁתַּקַּע הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא מִפִּי כָּל הַיְּקוּם וּמִדַּעְתָּם, וְלֹא הִכִּירוּהוּ: וְנִמְצְאוּ כָּל עַם הָאָרֶץ וְהַנָּשִׁים וְהַקְּטַנִּים, אֵינָן יוֹדְעִין אֵלָא הַצּוּרָה שֶׁלְּעֵץ וְאֶבֶן וְהַהֵיכָל שֶׁלְּבִנְיָן, שֶׁנִּתְחַנְּכוּ מִקַּטְנוּתָן לְהִשְׁתַּחֲווֹת לָהֶן וּלְעָבְדָן, וּלְהִשָּׁבַע בִּשְׁמָן."

  17. הלל גרשוני

    קודם לנשיקה, מתועד מנהג להניח את היד על המזוזה, כנראה כדי להדגיש את עניין הזכירה. אחר כך אנשים אמרו לעצמם: אם מניחים את היד, צריך לנשק אותה, כמו שעושים לספר תורה. ואז כבר נהייתה מצוות נישוק מזוזה.

  18. Doron Grinzaig

    אין לי ספרים עימי, אבל ידוע שהראשונה/אחרונים קדומים (אולי אפילו הגאונים, אני כבר ממש לא זוכר) התנגדו לנישוק הציציות והתפילין בק"ש.

    ויש לכך מספר תירוצים וסיבות באחרונים למה.
    הציץ אליעזר כמדומה אני אומר שהסיבה היא יוהרה.

    אגב, הגרש"ז אוירבאך, לא נישק בכלל עם היד מזוזות ותפילין וכד', כי מה אתה מנשק את היד? היא לא קדושה… אם כי הבין שהטעם של האנשים להראות את עוצם קדושת החפץ ואכמ"ל

  19. בסג

    * לא היתה שרשרת של זהב (או שרשרת אחרת) שקשורה לרגלו של הכהן הגדול כשנכנס לקודש הקודשים ביום הכיפורים. (דחייה מפורטת ב'מחזור המקדש ליום הכיפורים', סדר העבודה, פרק ה, סעיף א; בנוסח ספרד זה בעמודים 278-279).
    * המולד (האמיתי) הוא לא הזמן הראשון שבו ניתן לראות את הירח החדש, אלא הוא הזמן שבו הירח הוא הכי נסתר; נקודת הזמן שבה הכי אי-אפשר-לראות-אותו. ("לראות את המולד" =~ אוקסימורון)
    * המולד שמכריזים בבתי כנסת הוא ממוצע ולא אמיתי + אין סנכרון מדויק בין ראש חודש לירח החדש.

  20. גיא קאפח

    חשמל זה לא אש כמו שעטלף זה לא עוף ודולפין זה לא דג. זה עניין של הגדרות.
    אם למשל מגדירים אש כאנרגיה המשמשת לתאורה ולבישול, אז גם חשמל הוא אש.

    בנוגע למנורה, במנורה העגולה אין כפתורים ופרחים אאל"ט.

  21. הלל גרשוני

    "אם למשל מגדירים אש כאנרגיה המשמשת לתאורה ולבישול" – הרי אין הגדרה כזו. מפורש שחמי האור אינו בישול.

    "בנוגע למנורה, במנורה העגולה אין כפתורים ופרחים אאל"ט" – לא הבנתי על איזו מנורה עגולה אתה מדבר. יש עשרות פסיפסים, מטבעות ותבליטים.

  22. גיא קאפח

    אני מניח שאתה מתכוון לחמי חמה ואם כן ההגדרה צריכה רק התאמה קלה: "אנרגיה שבידי האדם ליצור" (מלאכת מחשבת, כאמור).

    בנוגע למנורה, הסתכלתי שוב בתצלומים ואכן רואים את הכפתורים והפרחים.

  23. הלל גרשוני

    אתה לא צריך לכתוב תגובות פעמיים – התגובות לפוסטים ישנים צריכות פשוט אישור שלי עובר לפרסומן, בגלל כל מיני ספאמים שמנסים לכתוב אצלי משרדי עורכי דין.

    לגבי חשמל – אין שום הגדרה כזו של אש במקורות, מה לעשות? אני מניח שאוכל למצוא פרכה גם להגדרה החדשה, אבל העניין הוא שאין טעם ליצור איזושהי הגדרה מלאכותית שתכלול את החשמל ואת האש בכפיפה אחת.

  24. גיא קאפח

    לא זכור לי שכתבתי פעמיים, זו כנראה הייתה תקלה טכנית.

    אני חושב שיש טעם בהגדרה כזו, בהתחשב בחשיבות ההלכתית העצומה של החשמל בשבת (וגם אתה הסכמת שבנורות להט יש דין של אש ממש).

  25. הלל גרשוני

    ככה אומר הרב יצחק בראנד מעמנואל (שבאמת טוען שחשמל זה אש), והוא מתבסס על הירושלמי בשבת: "ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש עבדין הוויי בהדא פירקא תלת שנין ופלוג, אפקון מיניה ארבעין חסר אחת תולדות על כל חדא וחדא. מן דאשכחון מיסמוך סמכין. הא דלא אשכחון מיסמוך [עבדוניה] משום מכה בפטיש".

    לי הרעיונות האלה לא נראים.

  26. גיא קאפח

    לא נראה לך שככה צריך לפסוק הלכה או לא נראה לך שככה פוסקים הלכה?

    אגב, הסתכלתי קצת בשרשורים על המנורה והתרשמתי שדווקא אנשים שנוהגים נגד דעת הרמב"ם איפה שרק אפשר אוחזים בצורת המנורה הישרה בחרדת קודש, ודווקא אנשים שאוחזים בדעה שמנהג (=ההתנהגות הדתית ההיסטורית) לא מבטל הלכה מעדיפים את הממצאים ההיסטוריים לצורתה של המנורה.

  27. מישהי

    הזרם חשמלי שבשימושנו הוא תזוזה של אלקטרונים בחוטים מוליכים, הוא לא בוער אבל תמיד מחמם. אם התנגדות המוליך נמוכה מספיק, וזה נכון ברוב המקרים, החום הנפלט לסביבה יהיה זניח. אש לעומת זאת היא לא התחממות של גזים אלא תהליך כימי מורכב יותר. מבחינת המהות הפיזיקלית אש וחשמל שונים לחלוטין. מבחינת המהות המעשית שעשויה להיות לה חשיבות הלכתית אש נותנת גם חום וגם אור, ובזה חשמל דומה לה רק במקרה הפרטי מאוד של נורת להט.

  28. יאיר צרי

    עוד אחד: שינוי המילים "מגדיל" ו"מגדול" לא נובע מטעות של מעתיק
    תיאוריית קונספירציה נפוצה טוענת ששאומרים בשבתות "מגדול" בגלל שהיה כתוב איפשהו משהו כמו "בש.ב מגדול" כשהכוונה האמיתית היא שמואל ב. ההבדל הנ"ל נמצא גם בגניזה בקהיר – לפני שהקפיטול הנוצרי חילק את שמואל לשניים.

  29. שמשון לוינגר

    לגבי חשמל כאש –

    אזרוק כאן 'דעת בעלי בתים פשוטה: הנוגע בחוט המוליך זרם במתח גבוה ללא בידוד – עלול ח"ו להיכוות ואף להתפחם. סביר מאד שחז"ל היו מגדירים דבר כזה כתולדת האש. החילוק בין אש הבאה ע"י התרכבות עם חמצן או לאו – הוא בהיקש המחקרי לא במציאות הנראית לעין הצופה הפשוט.

    בברכה, ש.צ. לוינגר

  30. Doron Grinzaig

    אויי בבקשה תוסיף גם ש"שולחן אינו מזבח!"

    שולחן הוקש למזבח בחז"ל לאמר שאם אדם מכניס אורחים ומקיים חסד על שולחנו הוא מכפר עליו כמזבח, לא כדי לאמר לנו ששולחן שיש בו כחגירת ציפורן פסול לארוחת בוקר/ שהפוגם כזית בשולחן שקיבלתי מגברת חיה קופמן מבית א-ל(אישה זהב) לוקה 40/ ולא כדי להגיד שאסור לשבת על השולחן!

    כן נראה לעניות דעתי.

    המקור הראשון לאיסור זה למיטב ידיעתי הוא בספר "השולחן הטהור" של הרב אהרון ראטה בעל ה"שומר אמונים" מסאטמר, מקור מאוד מאוחר ולא נתקבל בכל גלילות ישראל.

    (כמובן שמדרך ארץ כנראה שאין לשבת על שולחן במסעדה, אך מה לזה ולמזבח?!)

השאר תגובה