על כתבות, פטריות ושאר ירקות

לפני כמה חודשים פרסם אורן הוברמן כתבה ארוכה ומפורטת במוסף כלכליסט על חייהן המדהימים של הפטריות. הכתבה התפשטה כפטריות על כף הרגל בכל מקום ואתר, קיבלה כמות בלתי נתפסת של לייקים, והייתה לכתבה הנקראת ביותר בכלכליסט מאז ומעולם.
במה עסקה הכתבה? במגוון רחב של נושאים: הפטריות הן אינטיליגנטיות (או נראות ככה), יש להן מעין "אינטרנט", יש פטריות שמשתלטות על מוחות של נמלים, אפשר להשתמש בהן ליצירת אנטיביוטיקה ולניקוי אזורים מזיהום רדיואקטיבי, ומה לא.
כאמור, כולם התלהבו ממנה. או כמעט כולם. אני, למשל, לא התלהבתי ממנה, למרות שהערכתי מאוד את הקונספט. על הסיבות לכך (חוץ מזה שכל משהו שכולם בעדו, אני נגדו) – בהמשך.
בכל אופן, אחרי ההתלהבות באו גם ההסתייגויות. זמן לא רב אחרי פרסום הכתבה כתב עידו גנדל ביקורת עליה בנענע-10. כלומר, ביקורת על חלק קטן ממנה – אבל החלק שקיבל את הכותרת הראשית ואת עיקר התנופה של הכתבה. תמצית טענתו: אין שום אפשרות לייחס "אינטליגנציה" לפטריות. בסך הכול היה ניסוי שהראה שהן מוצאות את הדרך הקצרה ביותר מנקודה A לנקודה B. אבל זה, אומר גנדל, יכול להביא גם לטענה שבועות סבון הן אינטליגנטיות, שכן גם הן מוצאות את הדרך הקצרה ביותר מהכא להתם.
חודשים רבים אחרי פרסום הכתבה, פתאום היא קמה לתחייה, כאילו אכלה כמה פטריות קסם. מה קרה? יהודה בלו נתקל פתאום בכתבה, והחליט לקרוא אותה. כלומר, את ההתחלה שלה.
משהו על בלו: כוויקיפד לשעבר, אני זוכר היטב את בלו – "בן הטבע" בוויקיפדיה – כלומר הדים של מעלליו, מתקופתו בימי ראשית ויקיפדיה העברית. ללא ספק הוא בעל אישיות מעניינת ביותר, נוטה לוויכוחים ארכניים ולדעות ייחודיות בשלל נושאים. בחלק מהנושאים המדעיים יש לו ידע נרחב (בפרט בביולוגיה), ובחלקם יש לו דעות ייחודיות, פעמים רבות נחרצות, בלי קשר לקונצנזוס דווקא. כל ויקיפד ותיק יזכור כמדומני את שורת הסיום שלו בוויכוחים רבים, בדרכו של קאטו הזקן: "וכמו כן, אני מבקש לשנות את ויליאם לו'יליאם כפי שיש לאיית".
 נחזור לבלו. לנ"ל יש בלוג, רשימות מהתיבה, שבו הוא מפרסם דעות על מגוון נושאים. לא מזמן פרסם בלו פוסט שבו מנה "טעויות למכביר" בכתבת הפטריות. הטענות על הטעויות, יש לציין, התייחסו רק לחלקה הראשון של הכתבה, משום שבלו כתב שאחרי כל כך הרבה טעויות בהתחלה לא היה לו חשק להמשיך לקרוא.
בעקבות ההתעוררות מחדש של הכתבה התפרסמה עוד רשימת ביקורת, עקרונית יותר, מאת יקי מנשנפרוינד ב"העין השביעית", על כלל "כתבות ההשראה" בכלכליסט, 
לפוסט של בלו הקדיש הוברמן גם תגובה קצרה בדף הפייסבוק שלו, וגם תגובה מפורטת על דפי כלכליסט (לתגובות אלה הגיב בלו בשולי הפוסט המקורי שלו). הוברמן הודה לגבי חלק מהתיקונים, דחה אחרים ובאופן כללי טען שהביקורת קצת נסחפה. בזה אני מסכים איתו. אי אפשר לבקר עשירית מכתבה בלבד. זה לא עניין.

הביקורת שלי על הכתבה היא מצד אחר לגמרי, שלצערי לא ראיתי אותו מבוטא עד כה: כתבת הפטריות מלאה ברעיונות נחמדים ובעובדות מעניינות (או קוואזי-עובדות, לא משנה), אבל מה מקשר בין כולן? שמדובר ב"פטריות". עובדה אחת על רירית, עובדה אחרת על פטרייה משתלטת, עובדה שלישית על פטריות מזן אחר, וכו'. רק חסרות היו עובדות על הטעם של פטריות ועל הנזק של פטריות לרגליים להשלמת התמונה. ואולי איזה משהו על פטרייה גרעינית, אם כבר. זו גם פטרייה מרהיבה במיוחד, לא?

העניין הוא שהחוט המקשר (או הרירית המקשרת) בין העובדות השונות הוא פשוט "שיתוף השם". אוסף של עובדות על פטריות שונות. מה זה אומר לנו? האם זה אומר שפטריות הן איזה זן מתוחכם ונפלא שעלינו ללמוד ממנו ולהשתאות ממעשיו (כפי שנרמז מבין קפלי הכתבה)? איך בכלל אפשר לדבר על "הפטריות" כאל משהו אחד באיזשהו מובן? זה כמו לעשות כתבה על "פרחים" ולעסוק באנקדוטות על דבורנית ופרחים טורפים, או לעשות כתבה על "ספרים" ולעסוק בתנ"ך ובריצ'ארד באך. 


כאן לדעתי נקודת הכשל של הכתבה, וזו הסיבה שמלכתחילה לא אהבתי אותה. מהי כן כתבה מעולה בעיניי? הכתבה הפופולרית השנייה של הוברמן, "למה אין כחול בתנ"ך". זו בעיניי כתבה מופתית, מצוינת, עשויה היטב, ולא חוזרת על הכשל של כתבת הפטריות: היא ערוכה סביב נושא אחד, מהודק וראוי (הסיבה היא כמובן שהיא בנויה סביב ספר אחד [של גיא דויטשר] – כמרבית הכתבות מהז'אנר הזה. וזה בסדר גמור מבחינתי). 

[גם על כתבה זו טרח בלו להגיב, וטען שדווקא יש "כוחל" ויש "תכלת". אמנם, בעוד אנשים אחרים שהגיבו כמוהו לא חשבו לרגע שמה שאנחנו קוראים תכלת אינו מה שהיה במקרא תכלת (תכלת הוא חומר, לא צבע – וצבעו המדויק אינו ברור עד היום), ושה"כוחל" במקרא גם הוא אינו אלא חומר (המשמש לצביעת העיניים), ולא צבע מסוים, הרי שבלו דווקא יודע זאת היטב, ואף על פי כן מתעקש לטעון שזה אמנם שם של חומר אבל גם שם של צבע – בלי ביסוס כלשהו לדברים הללו. איך אמר גיא דויטשר בתגובה שמצוטטת אצל הוברמן? "הבחור מבלבל את המוח".]


בקיצור, הפולמוס על כתבת הפטריות היה טוב ובמקום, ואחד הדברים שיש לזקוף לזכותו של בלו, על אף אישיותו הססגונית ודבריו הנחרצים-מדי, כדרכו. טוב לנו לפקפק בכל כתבה שאנו קוראים, בפרט אם יש לה לבוש "מדעי" כביכול או לא כביכול. מצד שני, הכתבות של הוברמן הן מצוינות, אם לוקחים אותן עם טיפה של פלפל חשדנות וביקורתיות בריאה, ולוואי יהיו לנו עוד כתבות כאלה. רק שני דברים אני מבקש: א. אם אפשר, להנמיך טיפה את גובה ההתלהבות, ולא לצבוע בצבעים עזים כל כתבה מהסוג הזה; ו-ב. אל תעשו כתבות סביב נושא נרחב כמו "פטריות" תוך אזכור אנקדוטות ספורות, רק כדי שסעיף א' יהיה מרנין יותר.


וכמו כן, אני מבקש לשנות את ויליאם לו'יליאם כפי שיש לאיית.

15 תגובות בנושא “על כתבות, פטריות ושאר ירקות

  1. דניאל ב.

    שני דברים. 1. אצל בלו יש ויש, אי אפשר לדעת אם הוא כותב על משהו שהוא מבין בו או שהוא כותב קשקוש. זכורה לי היטב הכתבה המבישה שפרסם פעם בווינט על "פריצת דרך מתמטית" שהוא הגיע אליה:
    http://www.gadial.net/?p=86

    2. באשר לעניין שקיבוץ כל ה"פטריות" יחדיו הוא סמניטיקה, זה לא נכון. יש קשר טקסונומי הדוק בין כל היצורים שאוזכרו בכתבה (וגם פטריות ברגליים ופטריות ביער). הם לא סתם יצורים לא קשורים שנקראים "פטריות". הם מהווים ממלכה אחת וייחודית של יצורים שיש להם מוצא משותף. הם אינן צמחים, חיידקים או בעלי חיים.

  2. הלל גרשוני

    לא אמרתי שהן לא ממלכה אחת. גם היונקים הם ממלכה אחת, ועדיין כתבה על "היונקים" תוך אזכור הלווייתן, הפיל והאדם תהיה מוזרה מאוד. אתה רוצה לדבר על פטריות? סבבה, תעסוק במשותף להן ובמאפיינים שלהן, לא בכמה דוגמאות "מגניבות" שאין קשר ביניהן.

  3. שועלן

    אני מסכים שהכתבה היא אוסף אנקדוטות, אבל מה הבעייה בכך?
    אם לא היו מנסים להפוך את הנושא לפנטסטי (אינטלגינציה / מחשבות / תקשורת וכו'), והיא היתה מקבלת את הכותרת "עולמן המופלא של הפטריות" – אינני רואה שום פסול בכתבת "מכולת" מסוג זו שזורקת אור על תחום מחקר מדעי (מיקולוגיה) שהציבור בד"כ לא נחשף אליו.

    לא ידעתי שגם אתה היית ויקיפד. מעניין שעוד לא שמענו את רדלר בנושא.

  4. צור ארליך

    אגב, הלל, מה זה הו'יליאם הזה? מאיפה צץ הכתיב הזה? מי החליט שו' עם גרש מסמנת את הצליל w כפי שהוא מבוטא באנגלית (ובערבית)? עד היום ראיתי פה ושם אנשים שנוהגים כך, אבל אף אחד מהם לא התיימר לומר שזו נורמה או שיש לזה בסיס בלשני כלשהו. בלו הוא הראשון שאני נתקל בו שטוען לנורמטיביות של הגחמה הזו. לאקדמיה ללשון יש כללים ברורים בקשר לאיות הצליל w, והגרש אינו מופיע בהם.

  5. שועלן

    לגבי הכחול – אני שם לב שלבלו יש נטייה להיתפס בעיקר לכותרות, כי הכתבה לא דיברה רק על התנ"ך, אלא גם על יצירות עתיקות אחרות משלל תרבויות, מכאן הרעיון שזה משהו שמשותף לכלל האנושות.
    הניסיון להפריך תזה שלמה של חוקר (גם אם הוא רק מ"מדעי" החברה) בעזרת פרשנות תעלולנית למילה אחת בתנ"ך הוא יומרני ושרלטני. הוא קודם סימן את המטרה, ואז בדק איך הוא יכול לפגוע בה (ועל זה תעיד גם העובדה שבהתחלה הוא הביא רק את הציטוט של המילה "כוחל" כניסיון הפרכה, ורק בשלב מאוחר יותר מחק ניסיון זה והחליפו בפוסט שלם "המקיף ביותר בשפה העברית").

    הוא כן צודק שדלטון היה הראשון שגילה את עיוורון הצבעים – אך אלו כבר אי-דיוקים היסטוריים, שלא מפריכים את נושא הכתבה (אבל כן מעמידים באור מגוחך את החוקר, אלא אם כן הכתב הוא זה שלא הבינו נכונה – והחוקר לא ביקש תיקון, אלא טען שבלו מברבר – מוזר).

  6. מיכה

    ספציפית לגבי התנ"ך, הוא לא מזכיר את הכחול כי אין לו צורך בו. הסגנון של התנ"ך לא מרבה בפרטים; יש תיאורים רק אם הם נחוצים לסיפור, לא תיאורים לשם תיאור כמו אצל הומרוס. התנ"ך צריך לתאר צבע של נגע צרעת אז הוא משתמש בירוק או באדום או בלבן. הוא לא מתאר, למשל, אפילו את הצבעים של המשכן או המקדש או בגדי הכהן הגדול מעבר למינימום שבמינימום. אז למה שיזכיר את הכחול? הוא גם לא מזכיר את החתול, למשל, אף שאין צל של ספק שחתולים הסתובבו בארץ הזאת גם בימיהם של אבותינו. זה לא אומר שהם ראו את החתול כאריה קטן או כצורה אחרת של שועל ולא יצרו לו מלה שתייחד אותו – הוא פשוט לא נחוץ לתנ"ך.

  7. גרשון

    הלל, אני לא מבין מאין ברור לך שתכלת הוא חומר ולא צבע. דומני שמוסכם על הכל שתכלת בתנ"ך הוא *צמר* שצבוע בצבע מסויים (שגונו לא מוסכם – כחול או סגול). ייתכן בהחלט שתכלת הוא הגוון המתקבל ולא הצבען, וכך למד הרמב"ם בהלכות ציצית.

  8. הלל גרשוני

    הוא צמר הצבוע ב*חומר* מסוים (דם של חילזון muerx, הלוא הוא ארגמון קהה קוצים). הצבע המדויק היוצא מדם החילזון משתנה ונע בין כחול בהיר לסגול כהה (הרמב"ם, אם כבר הזכרת אותו, קורא לו גם "שחור" וגם "כחול עז").

  9. הלל גרשוני

    המוציא מחברו עליו הראיה. אתה צריך להאות הקשר אחר שבו משתמשים ב"תכלת" כדי להוכיח שמדובר בצבע, כלומר גוון אוניברסלי שיכול להיות של דברים רבים, ולא רק של פיסת צמר. אותו דבר יש לומר על הכוחל. אילו היינו רואים שמשתמשים בו בהקשרים אחרים, הייתי אומר שזה צבע. אך לא כן הוא.

  10. אנונימי

    בועות הסבון מסתדרות בדרך אופטימלית רק בגלל שבתצורה זו רמת האנרגיה (דלתא ג'י) היא הנמוכה ביותר, זו שאיפה של הקשרים הכימיים ובעצם ב-99.999% מהמקרים הן תסתדרנה כך (עד שתגיע הפרעה/כוח חיצוני ויכריח אחרת). הפטריות לעומת זאת אינן כאלה, הן אורגניזם חי שאינו קשור בהסתדרות מולקולות מעין זו, מדובר בחלוקה של תאים אקטיבית לפי "מתכון" (קוד גנטי). ברור, לדעתי, לכל מי שקרא את הכתבה שהחוקרים במחקר אינם חושבים שפיטריה היא "אינטלגנטית" ועוד ברור שהיא לא הולכת לפתור לאף אחד את השיעורים בחדו"א (כמה חבל 🙂 אבל ישנה סיבה אחרת ואינני רוצה להכנס לנושא של היפותזות כאן שבעתיה הדבר הזה קורה. וזה מעניין.

    ככלל הכתבה היא אנטי-תיזה מוחלט לכל כתבות "מדע פופולרי" שאני קורא לא אחת בכמיהה ומשליחן בבוז, בעיקר בגלל כותבים לא רציניים שאין להם הידע המדעי המספיק ו/או שלא עשו שיעורי בית כנדרש ומציגים תמונות חלקיות ביותר. איאפשר שלא לציין את הכתבות בתחום הרפואה שלרוב מסתמכות על מחקרים לא "חזקים" נקרא לזה (כדי להסתבך בשמות מתחום הסטטיסטיקה).

    בקיצור ולעניין כאשר יש כתבה כזו שמעניינת אותי אני הולך לא פעם ומוריד את המאמר כפי שהתפרסם וקורא אותו. כאמור ברוב המקרים הקשר בין הכתבה למאמר הוא לא מהטובים שאפשר למצוא 🙂
    הכתבה לפנינו לעומת זאת הביאה מאמרים שנחשבים ב"שולי המדע" על נושא מחקר שנמצא בחיתוליו לקדמת הבמה בתוספת העובדה שהיא מקצועית מספיק עושה טוב גם עם המפרסמים וגם עם הקוראים.

    (חג שמח, מתן).

השאר תגובה