ועוד על הדרת נשים – מבט מבפנים

לאחר שהיו שתקפו אותי על 60 המילה שכתבתי על הדרת נשים (בצד תמיכה של אחרים בדבריי), אני מביא במלואה תגובה שפורסמה בבלוג של דבורית שרגל, Velvet Underground. קצת יותר מ-60 מילה, אני יודע:

נראה לי שתגובה של אישה חרדית (עדיין, לא לשעבר) על 'הדרת הנשים בציבור החרדי' עוד לא הייתה בוולווט. אקח לעצמי את הכבוד. רק על עצמי לספר ידעתי, אבל נדמה לי שההגדרה הזו מתאימה לרוב האנושות, לא?

הפעם היחידה שבה חוויתי הצקות בנושא מקום ישיבה ב'קו מהדרין' הייתה כשעליתי על אוטובוס בבני ברק יחד עם בן זוגי. התיישבנו באחד הספסלים הפנויים היחידים, בחלקו האחורי של האוטובוס.

בספסל לפנינו ישבה אישה עם ילד. היא הסתובבה אלינו ונעצה בבן זוגי מבט זועף. "תעבור מקום, בבקשה."

"מה הבעיה?" שאלתי אני.

"לא נוח לי שגבר יושב מאחורי. תעברו מקום."

"תעברי מקום את, אם לא נוח לך," אמרתי.

"הילד שלי ישן," שלפה היא את הקלף המנצח.

היבטנו זה בזו, משכנו בכתפינו, ומאחר שהיה ספסל פנוי מקביל, עברנו אליו. 'משוגעת', הייתה המסקנה של שנינו. אבל מכיוון שהיה מקום פנוי אחר, לא הפריע לנו לכבד את השיגעון שלה.

בשבועות האחרונים נשפך ים של מילים – ושל שטויות – על צמד המילים האטרקטיבי 'הדרת נשים'. לאף אחד לא אכפת מהדרת גברים. אבל לפחות בניסיון האישי של משפחתי, זו התופעה שחווינו. שנים שאני נוסעת בקווי המהדרין ואיש לא ניסה להזיז אותי ממקומי. בן זוגי, לעומתי, נדרש פעם להחליף מקום על ידי אישה שישבה בחלק האחורי של האוטובוס. הוא ניסה למחות, אבל שוב, ידה הייתה על העליונה: "אני רוצה להניק את התינוק שלי!". הוא הלך משם. וכי מה יעשה? ישא על מצפונו תינוק רעב?

כמובן שקיימים גם מיקרים הפוכים, גם אם לא חוויתי אותם אישית. אני לא באה לדון על מהות ההפרדה, אלא על הפלתה על ראש הגברים הכוחניים, הפטריארכים, האגרסיביים, שמדירים נשים בבוז לחלקו האחורי של האוטובוס. העובדה היא שלא פחות נשים מגברים חפצות בסידור הזה- כפי שיכול להיווכח כל מי שנוסע באוטובוס מהדרין ורואה את מספר התינוקות היונקים להנאתם בספסלים האחוריים. ואל תבלבלו את המוח על שטיפת מוח – כולנו שטופי מוח במידה כזאת או אחרת, אבל לא נראה לי שחייבים להזדקק להסברי שטיפת מוח כדי להבין למה באוטובוסים הישראלים הצפופים, נשים עשויות לחשוב שאם נגזר עליהן להתחכך באנשים זרים לאורך הנסיעה, עדיף להם שהזרים הללו יהיו נשים ולא גברים. שמרנות – אולי. סטייה? בקושי. ומי שרוצה עוד הוכחה לכך שגם חרדים, רחמנא לצלן, יכולים להיות שפויים, ימצא אותה בספסלים האמצעיים בכל אוטובוס, המאוכלסים בדרך כלל על ידי זוגות ומשפחות.

ומהאוטובוסים אצו-רצו לקונן על חורבות בית שמש השחורה. לקחת קבוצה קטנה של סהרוריים אלימים מבית שמש כמייצגת המגזר החרדי בכללותו, בזמן שבתוך הציבור החרדי נלחמים באותה קבוצה כבר שנים ומרבית החרדים ישמחו יותר מכל אחד אחר אם כל אותם הזויים ייעלמו לנצח בגולאג סיבירי, הוא הגיוני באותה מידה כמו הפלת נושא ההפרדה באוטובוסים על הגברים. אם האיש בעל 'הנפש הבריאה' מבית שמש מייצג את החרדים, אזי יגאל עמיר מייצג את כלל הדתיים-לאומיים, וזאב רוזנשטיין – את כל החילונים.

הדבר המעצבן ביותר הוא שלמילים שלי, אני יודעת, לא תהיה שום משמעות. חילונים תמיד מוכנים לומר 'טוב, את/ה יוצאי דופן'. ואם אני מספרת שבביתי מתקיימת הדרת נשים מכל עבודות הניקיון, הכביסה והכלים שהם באחריותו הבלעדית של בן זוגי, לכל היותר אנחנו כזוג נקבל פטור מאשמת דיכוי נשים. 'כמה מחברי הטובים ביותר הם יהודים' איננה מחלה המוגבלת לגויים בלבד. החילונים, אלה שמעולם לא הכירו יותר מידי חרדים מקרוב או אלו שעזבו את העולם הזה על רקע של סבל וכאב שלא פעם הקשר בינם לדת מיקרי בהחלט, מאמינים באי-הכללה עד שזה מגיע לחרדים. בפרפראזה על סארטר, אנטי-חרדיות שייכת למחלקת המצבים. טיעונים לוגיים אינם יכולים להתמודד איתה.

14 תגובות בנושא “ועוד על הדרת נשים – מבט מבפנים

  1. שמריה

    יגאל עמיר חובש הכיפה השחורה מייצג בצורה כלשהי את כלל הדתיים לאומיים?!
    אפילו בתור דוגמא שלילית למשוואה שאיננה נכונה, הדוגמא הזו לא טובה.

  2. שמריה

    אמת. אני מכיר אישית בצורה טובה כמה מהם. אעפ"כ כל אלה שייכים לדור אחר. אין דתיים לאומיים חובשי כיפה שחורה שגילם הוא 40+ ומטה, ולא במקרה.
    הכיפה אינה רק פריט לבוש, כי אם תיוג. אז אם יגאל עמיר התעקש (ואולי מתעקש עד היום. לא ביררתי) שלא לשייך את עצמו למגזר הדתי לאומי, אני לא רואה סיבה לעשות זאת בכוח.

    ברור לכל שהאמירה אינה כנגד חבישת כיפה כזו או אחרת, אלא כנגד מעשיו של הנ"ל, ושיוכם למגזר מסוים.

  3. אנונימי

    בהנחה שזו תגובה אותנטית, התרשמתי לטובה:
    חרדיה שמצטטת מרחל, מילים לועזיות ומושגים כמו גולאג ופרפראזה על סארטר.. תסלחי לי, אבל את יוצאת דופן…
    ואם אני טועה אז מצידי אפשר לוותר על לימודי הליבה…

  4. הלל גרשוני

    אני לא מסכים עם ההנחה מראש: כתיבת טיעונים ב-60 מילה אינן דווקא "צמצום השיח". זה משרת כנקודת פתיחה לשיח שיכול להיות ארוך כאורך הגלות. ומצד שני זה משחרר אותך לכתוב טיעונים שאחרת מעולם לא היית כותב אותם כי אין לך כוח לכתוב עכשיו אנציקלופדיה רבת כרכים או סתם פוסט מושק. וההמשך, כמו שאומרים – בתגובות.

  5. motior

    אתה יודע מה? נניח שקווי מהדרין זה מצוין וטוב אפילו לחילוניות שלא יוטרדו מינית באוטובוס (כידוע כל הגברים החילונים הם סוטי מין פעילים)
    אבל מה עם כל שאר האירועים האחרונים? הנשים שישבו ביציע וגבר נשלח לקבל פרס בשמן? החיילות שלא הורשו לרקוד בשמחת תורה במתחם נפרד אלא נשלחו רחוק כדי שהגברים לא ייראו אותם? ועוד…

  6. תחיה

    קודם כל, יש כמה בעיות בתגובה, מעבר למה שאנונימי ציין. טרם נתקלתי בנשים חרדיות שמשתמשות בביטוי "בן-זוגי", מקסימום "אישי". גם ברמת העובדות, היא חלוקה על עצמה בשאלה אם בן-זוגה התבקש לזוז פעם אחת או יותר.
    בכל מקרה, זה לא משנה. כמדומני שכבר כתבתי לך שאני חושבת שהחברה הפטריארכלית מדכאת גברים לא פחות מנשים. זה לא נראה כך כי התחומים שגברים הודרו מהם נחשבים פחות יוקרתיים מהתחומים שנשים הודרו מהם. לכן המאבק הפמיניסטי התמקד בזכות של נשים להיות רופאות ולא בזכות של גברים להיות אבות ולא רק "תורמי זרע" (אני מתכוונת לגברים ש"מגדלים" את ילדיהם ולא לתורמי זרע במובן המקורי). ברוך ה', היום יש שיפור גם בכך ויותר ויותר גברים מרשים לעצמם להכיר בכל איברי הנפש שה' נתן להם. גם ההלכה, במובן מסויים, דורשת יותר מגברים. נשים לא חייבות להתפלל במניין, גם כשאין להן ילדים קטנים. כל זאת לא שייך לשאלה המרכזית- אם אתה חושב שצריך לשמור על ההלכה כי צריך לשמור על ההלכה, אין טעם לחפש הצטדקויות ו"הדרות גברים" מתחת לאדמה. אי אפשר להתעלם מכך שהתפישה הפטריארכלית מובנת בתוך ההלכה (שנכתבה ע"י גברים), הרבה מעבר לאיך שהיא באה לידי ביטוי בתורה ובמציאות (שנתנו ע"י א-לוהים).

  7. הלל גרשוני

    אני לא רואה שום רע במה שאת מגדירה "תפיסה פטריארכלית", שאומרת שלנשים וגברים יש תפקידים שונים בחיים. אני חושב שהיא אמיתית הרבה יותר מהניסיון הפמיניסטי הכושל לשנות סדרי בראשית.

  8. תחיה

    לו זו היתה התפישה, הייתי מסכימה איתך. יש 3 בעיות: 1. מבחן המציאות- אני מניחה שאתה לא באמת חושב שהנסיון הפמיניסטי להוכיח שנשים יכולות לבחור, לא פחות טוב מגברים, כשל. גם הנסיון להוכיח שנשים יכולות לעשות עוד דברים חוץ מבישול, ניקיון וגידול ילדים, לא כשל. כיום זה נראה כאילו הויכוח הוא על טייסות, אבל עד לא מזמן פורסמו תיאוריות "מדעיות" שמוכיחות שנשים לא יכולות לעשות לעשות הרבה מעבר ללנקות ולרכל.

    2. הטענה הפופולרית שגברים הם רציונאלים ונשים רגשניות, נכונה רק אם אתה (או ליתר דיוק, החברה) מחליט שדרך המחשבה הגברית יותר רציונלית. בזמנו מישהו שאל את הרב לבנון מה לעשות כשאשתו אומרת שהם חייבים חופשה והוא רוצה לעבוד כי אין להם כסף. הרב לבנון ענה, כמובן, שאשתו הרגשנית רואה את הצורך המשפחתי ואילו הוא, הרציונלי, רואה את האוברדראפט. מבלי להיכנס לאפשרות הברורה לצאת לחופשה בטבע ולא במלון, האם באמת לראות את המחסור בכסף זה יותר רציונלי מלראות את המחסור בזמן איכות משפחתי?

    3. ההיררכיה- בחברה שלנו השכל נחשב מעל הרגש, היכולת להשפיע מעל היכולת לספוג, העשייה מעל ההקשבה. אחרי כל התירוצים, נשים לא מברכות "שלא עשני גבר" על כך שהן "יותר קרובות לא-לוהים ולכן זקוקות לפחות מצוות" (כמו הגויים, כנראה). אלו לא "תפקידים שונים" אלא תפקיד חשוב יותר ותפקיד חשוב פחות.

    הנסיון הפמיניסטי הוא לא לשנות סדרי בראשית, אלא בדיוק להיפך, לחזור למצב שלפני העונש. בסיפור בראשית גם לאשה יש צלם אלוהים (שכל) ואין היררכיה.

  9. שלמה

    בגדול אני מסכים, גם אני חוויתי 'הדרת גברים' בזמנו כשנשים ציוו עלי לא לעלות על אוטובוס בדלת האחורית כי זה 'אוטובוס מהדרין' (ואדגיש, לא ישבתי מאחורה, רק עליתי מאחורה).
    ובכל זאת, שתי נקודות: א. עצם הבקשה להפריד מגדרית באוטובוסים איננו מעיד על סטייה מינית, אבל בהחלט מדובר באחד הסימפטומים לעליית המתח המיני הלא בריא בציבור החרדי, ויש לזה עוד ביטויים רבים. אם החזון אי"ש אמר בפירוש שגבר יכול לשבת ליד אישה (וכן על יד אשתו נדה) וזה בנוגע לאוטובוסים של שנות החמישים שמדובר בספסל אחד צר, ולא בשני מושבים נפרדים ורחבים.
    ב. ייתכן שבסתר לבם מירב החרדים מייחלים לשליחתם של אנשי העדה החרדית לגולאג סיבירי, אולם בשטח הם ממש לא נלחמים בהם. אדרבה, כשרות הבד"ץ של העדה היא המצליחה ביותר וסומכים רק עליה, ורוב החומרות שהתחדשו בעשרות השנים האחרונות התחילו בעדה והתפשטו מהר מאד לכלל הציבור החרדי. אם הם היו נלחמים ברצינות, היינו רואים תוצאות לפני שנים רבות כבר. מסכים שאיננו צריכים להכליל על כל הציבור את דעתנו על הקיצוניים, אבל בניגוד ליגאל עמיר שלא גדל ב'ערוגה הציונית-דתית', אנשי העדה בהחלט קשורים בעבותות לכלל הציבור.

  10. מאי

    שמחה לגלות את התגובה שלי פה. במיוחד שכאן האווירה פחות ברוטאלית מאשר ב'ולווט'…

    לאנונימי: בנות חרדיות לומדות ליבה ועוד איך. לחלקן, כמוני, יש אפילו בגרות. אבל אני מכירה גם כאלו שלא עשו בגרות והידע הכללי שלהם רחב ומקיף לא פחות משלי. זו תוצאה טבעית בחברה שבה ספרים מקיפים אותך מגיל צעיר מאד, ובה יש הרבה פחות הסחות דעת כמו צפייה בטלוויזיה.כך גם גברים שלא למדו לימודי ליבה, או למדו אותם במתכונת מצומצמת מאד, עשויים להפליא אותך בכמה הם יודעים…

    תחיה: המילה 'בן-זוגי' היא המילה שבה הכי נוח לי להתייחס אליו. כבר נתקלתי בחרדיות שאומרות 'פרטנר', אבל למה לא להשתמש במושג העברי, גם אם הוא מעט מסורבל יותר? וכן, הוא התבקש פעמיים להחליף מקום, אבל רק בפעם הראשונה אותה אני מתארת נכחתי גם אני במקום, ולכן אני מתייחסת אליה בתור 'הפעם היחידה שחוויתי הצקה בקו מהדרין'

השאר תגובה