איך אחשורוש ויתר על בקשיש?

אתנחתא מאירועי היומיום, ברשותכם.

הרב מנחם בורשטיין הקשה בעלון "גילוי דעת" האחרון שלוש קושיות שהוא שואל במשך השנים וטרם קיבל עליהן תשובה מספקת. והן בקצרה: א. נגיד שהבננו למה אסתר לא רצתה להגיד את עמה ואת מולדתה. אבל מה כל כך קשה למלך לדעת דבר כזה, עם כל המוח'באראת שלו? ב. למה מרדכי לא מתחמק מהמן בכל פעם שהוא רואה שהוא מתקרב, ובכוונה עושה לו דווקא? בשביל זה לסכן את כל העם היהודי? ג. מה הסיפור של "הכסף נתון לך" שאחשורוש אומר להמן על ההצעה הנדיבה לעשרת אלפים כיכר כסף? ממתי מלכים מסרבים לבקשיש הגון?

אז הנה תשובותיי, חינם אין כסף:

א. נראה שהמלך פשוט רצה שלא לדעת. לפי חוקי פרס אסור למלכה להיות מי שאינה פרסייה (זו אחת מהקושיות שתמיד מקשים על ההיסטוריות של סיפור המגילה). אם לא יודעים, אז כבר יותר קל להעביר את זה. המלך רצה נשים יפות מכל הממלכה, ודווקא היה עדיף לו לא לבחור דווקא פרסית, ובמיוחד עדיף מישהי שעמה אינו ידוע, שבוודאי לא תתחצף. זה מתאים מעולה גם להתעלמות של המלך מהשאלה מיהו אותו עם שהמן רוצה להשמיד. הוא לא רוצה לדעת, וכך ידיו נשארות נקיות. Don't ask, Don't tell.
ב. השאלה נובעת מחוסר הבנה (רגיל למדי) של הסיטואציה של מרדכי. לא נאמר שכל מי שראה את המן עובר ברחוב השתחווה. רק ש"כל עבדי המלך אשר בשער המלך", דהיינו הנושאים בשררה משפטית-שלטונית, שאחד מהם היה מרדכי. ממילא מרדכי לא יכול להתחמק, שהרי זה היה מקום העבודה שלו, ואלו היו חלק מכללי הטקס. ואגב כן מתרגים גם בתרגום השבעים, שהכוונה היא לאנשי בית המשפט שבשער המלך.
ג. הבלשנית תמר עילם גינדין הסבירה את הביטוי "הכסף נתון לך" כתרגום מילולי מדי מפרסית עתיקה, שבה הביטוי ardatam tava dātam הוא גם "הכסף נתון לך" אבל גם "אתה נתת את הכסף". ולמעשה יש להוסיף על דבריה, שגם בניבים שונים של ארמית זו הדרך המקובלת; למשל בסורית, "עביד לך" פירושו "נעשה על ידיך" ולמעשה "אתה עשית". ואם כן, "הכסף נתון לך" פירושו "הכסף נתון על ידיך" (ובוודאי אפשר למצוא לא מעט מקומות במקרא ש-ל' מחליף את "על ידי"), דהיינו "אתה נתת את הכסף". ובמילים אחרות: תודה רבה על הכסף, כבר רשמתי אותו על החשבון.

ואם כבר הגעתם עד הנה, קחו עוד פירוש חדש שחשבתי עליו לפני כמה שנים (הוא עדיין נחשב חדש, כן?).כאשר המן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש אחרי הסאגה של "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו", אומרים לו זרש אשתו וכל חכמיו: "אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא תוּכַל לוֹ כִּי נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו". ומעודי לא הבנתי, מנין להם לזרש וחבריה אותה הבנה עמוקה ומהר"לית בסגולת ישראל, שדווקא אם הוא מזרע היהודים אז הוא ייפול לפניו. ובכלל איפה ראינו את זה עד כה? הרי האיבה של המן כלפי היהודים לא נבעה מאיזושהי סגולה, אלא סתם כי איזה יהודי אחד עצבן אותו.

לכן נראה לי פירוש אחר לגמרי:  להמן, לזרש ולחכמיו, הייתה ראייה מאגית שלפיה פרט אחד מייצג את הכלל כולו. אם מרדכי היהודי עצבן אותי, כל העם היהודי ראוי להשמדה. וגם כאן: אם החילתו לנפול לפני מרדכי היהודי, ממילא תמשיך ליפול לפני כל העם היהודי, ומזימתך להשמדה לא תצלח. והוא אשר אומרים זרש והחכמים: אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו – לֹא תוּכַל לוֹ, לזרע היהודיםכִּי נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו
עכשיו זה גם מסתדר יופי עם ההמשך, שבו באמת המן נופל גם לפני זרע היהודים כולו, ומזימת ההשמדה עצמה מתבטלת.

מה אתם אומרים?

5 תגובות בנושא “איך אחשורוש ויתר על בקשיש?

  1. הלל

    לטובת ההיסטוריה, מקבץ תגובות מפייסבוק:

    רענן:

    ב. כן, שכנעת אותי, צודק.

    א. לא יודע. הרי הנערות נקבצו מכל מדינות המלך, אז נראה שההנחה היא שמההתחלה המלכה לא צריכה להיות פרסית.

    ג. לפי הפירוש המקובל, היחס בין שני חלקי הפסוק הוא: "הכסף נתון לך, ו[גם] העם [נתון לך] לעשות בו כטוב בעיניך". לפי הפירוש שלך ושל גינדין, יש "הכסף שלך נרשם, והעם לעשות בו כטוב בעיניך". מה הקשר בין שני חלקי הפסוק? אני גם לא כ"כ מבין את הקושי. אחשורוש מצטייר כאדם רגשן ואימפולסיבי, אז כן, הוא נורא אוהב את המן, ויש לו מספיק כסף, אז מה הוא צריך שהמן יתן לו כסף? זה גם מוסיף לרוע שבהחלטה: לא רק השמדת עם, אלא השמדת עם כדבר של מה בכך.

    תוספת: קודם כל, מבריק. אבל גם כאן אני לא רואה את הקושי. התפיסה של זרש היא לא יותר עמוקה מזו של רחב הזונה, ורחב עוד היתה לפני סנחריב.

    אני:

    א. קודם כול מבחינה היסטורית זו עובדה ידועה. אז אפשר לבנות על זה שזה גם היה ידוע לכותב המגילה. וגם, אני לא בטוח שקיבצו אותן מכל 127 המדינות. כתוב "כל מדינות מלכותו" אבל זה יכול להיות סתם שם כולל. ופרסיות יכולות להיות במקומות רבים. ברור שזו עצימת עין, אבל זה בדיוק מה שאני טוען כאן.

    ג. קושיה יפה, ואפשר לענות עליה בכמה כיוונים אפשריים. אפשר לטעון שבעקבות ה"אתה נתת" שהפך ל"נתון לך", כבר אפשר היה כאילו לקצר, למרות שהמשמעויות שונות. והקשר הלוגי כמובן שריר ואיתן: תודה על הכסף, לך בצע. וגם אפשר ש"העם לעשות בו כטוב בעיניך" אינו מושלם על ידי "נתון לך" (שהרי העם אינו נתון להמן דווקא), אלא זה מקרא קצר שאומר שיש לך לעשות בעם כטוב בעיניך. ולגבי הקושיה, אני כן חושב שהיא קשה. זה ממש לא מהלך מוסבר והגיוני משום סיבה. "יש לי מספיק כסף" מעולם לא היה תירוץ אצל אף עשיר רודף בצע, בדיוק כמו שאצל אחשורוש "יש לי מספיק נשים" לא הלך.

    לגבי התוספת – רחב הזונה לא אמרה דברים בשל סגולת ישראל, אלא משום שבפועל ראתה את המופתים של אלוהי ישראל ובאופן טבעי פחדה ממנו. כאן אין שום דבר כזה.

    תמר עילם גינדין:

    @רענן והלל,
    ג. בפרסית עתיקה אין כל כך הוראות, רק סיפורים בעבר. בפרסית אמצעית, צורות פועל המסתיימות ב-ישן משמשות גם כשם פעולה וגם כצורות ציווי אימפרסונליות ("יש לעשות בו כטוב בעיניך"). אני שומעת מבין השורות כאן את ה"כונישן" של פרסית אמצעית.

    חוצמזה, לומר על אחשורוש שיש לו הרבה כסף זה קצת הרבה לא מדויק. אחשורוש הראשון (שאיתו מזוהה אחשורוש של מגילת אסתר) נלחם המון ביוונים, וזה עולה המון כסף, וגם ערך משתאות בזבזניים, שגם הם עולים ימבה כסף, וגם – לפי הגרפיטי שהוא השאיר על קירות פרספוליס – היו לו מפעלי בנייה ראוותניים, וגם בנייה עולה המון.
    לפי הסבר של היסטוריון שקראתי לפני מספר שנים (אחד שלא יודע פרסית עתיקה), עשרת אלפים כיכר כסף זה בעצם האחוזים שהמן מציע לאחשורוש מן השלל, ואחשורוש אומר לו keep the change.

    הלל, שלחת לינק לכבוד הרב? נראה לי שווה מאוד, וסחתיין על הפרשנות של פרט > כלל. אהבתי.

    אני:

    תמר, תודה על ההסבר. אגב במגילת אסתר יש הרבה צורות מקור במובן של פועל – "ונוח מאויביהם והרוג בשונאיהם" ומעניין אם יש לזה כיסוי בפרסית ברוח דברייך.

    ולגבי אותו היסטוריון – זה הסבר ידוע ואני דווקא מקבל אותו כסביר גם מההקשר. זה עדיין לא נותן לאחשורוש שום תירוץ לומר לו קיפ דה צ'יינג'.

    למעשה הפוסט הזה מבוסס על מייל שכבר שלחתי במוצ"ש, אבל לא רציתי להעמיס על הבלוג. ותודה על השבחים. 🙂

    תמר:

    אני צריכה לבדוק בפרסית עתיקה ואמצעית. לא קופץ לי עכשיו לראש. אבל בפרסית מודרנית זה קורה על ימין ועל שמאל.

  2. בסג

    למען השלמות כדאי לראות גם את מה שכתב הרב בורשטיין בשבוע שאחרי, לגבי סעיף ג:
    "אחשוורוש חשש מתביעות תקציביות גדולות שעלולות להתפתח מתוך התוכנית העמומה הזאת (פינוי- פיצוי) (כדי להבין על מה מדובר צריך לקרוא את שאר הטקסט), ולכן העדיף לוותר על "הכסף הקטן" שהמן מציע לו ולא להסתבך עם גרעונות ענק בתקציב. ניתן לציין שאפשר שתשובתו של אחשוורוש הייתה כתשובת עפרון לאברהם אבינו, ובעצם הוא קיבל את ה"בקשיש בלי להרגיש", כמקובל בתקופתם."

    http://giluydaat.co.il/wp-content/uploads/2013/02/146_tezave_kal.pdf#4 (עמוד 4)

השאר תגובה