כל הבעסה, לא אנחנו הרגנו את ישו

והוא בכלל עדיין חי!

(פורסם גם בסרוגים)
בספר חדש של יוזף רצינגר, הידוע לידידיו גם בכינוי "הכס הקדוש" או בכינוי הרם בנדיקטוס השישה-עשר (או בעברית: ברוך הכבש), קבע הנ"ל שלא היהודים אחראים למותו של ישו. זה כמובן מצער מאוד. הרי מותו של הבחור אמור להיות מאורע קוסמי שמכפר על החטאים של כולם ובכלל, אז ככה הוא מנשל את היהודים מאחריות לאותו דבר נפלא. תמיד ידענו שהוא אנטישמי. גם מהבחינה הג'ואישית לא היה אכפת לי אם אנחנו אלה שהיו הורגים את הממזר, שגרם יותר נזק מתועלת. בקיצור זה ממש לא יפה מצדו שהוא הורס ככה את הכול.

מצד שני, הרב ברוך אפרתי מאפרת (מעניין מאוד, הא? אפשר לקצר וסתם לכתוב הרב ברוך אפרתי) טוען שהאפיפיור טועה, ואנחנו כן הרגנו אותו. הוא מבסס את דבריו על קטע מהתלמוד הבבלי במסכת סנהדרין (מג ע"א), שצונזר בדפוסים הרגילים, ובו כתוב כך:

…והתניא בערב הפסח תלאוהו ליש"ו הנוצרי והכרוז יוצא לפניו ארבעים יום קודם שהוא יוצא ליסקל על שכישף והסית והדיח את ישראל, כל מי שיודע לו זכות יבא וילמד עליו, ולא מצאו לו זכות ותלאוהו בערב הפסח.

הנה, שחור על גבי תלמוד – אנחנו הרגנו אותו.

כמה בעיות יש בדברי הרב אפרתי, במחילה מכבוד תורתו:

ראשית, האפיפיור אף פעם לא טועה. זו הרי עובדה ידועה.
שנית, מדובר על ברייתא שמצוטטת לראשונה מאות שנים אחרי המאורעות. לעומת זאת, הבשורות בברית החדשה התחברו עשורים בודדים אחרי שהאיש נהרג.
שלישית, לחלק ממחברי הבשורות דווקא היה יוצא מצוין להטיל את האשמה ישירות על היהודים. אם היהודים באמת היו מוציאים אותו להורג, זה היה מעולה מבחינתם. במקום זה הם נאלצו למסור כל מיני דברים עקיפים כאילו רק הכהונה הגדולה הסגירה אותו לרומים ואלה הוציאו אותו להורג.
רביעית, מבחינה היסטורית ברור שישו חי בראשית הספירה ולא הרבה לפני כן, והוא הוצא להורג בערך בשנת 30. והרי 40 שנה לפני חורבן הבית, לפי התלמוד עצמו, בטלו דיני נפשות וממילא בית דין לא היה יכול להרוג אותו.
זה נכון שלפי התלמוד במקום אחר, ישו היה תלמיד של יהושע בן פרחיה, דהיינו חי שנים רבות לפני הספירה. אבל זו קונסטרוקציה שממש בלתי אפשרי לבנות מבחינה היסטורית בהשוואה למקורות האחרים, בני אותו הזמן או זמן קצר אחר כך.

בקיצור, הבעיה הבסיסית היא קבלת המקורות התלמודיים כסיפורי היסטוריה. זה דבר שעוד אפשר לקבל על מאורעות בני אותה תקופה (וגם זה בעירבון מוגבל מאוד), אבל על אירועים עתיקים יותר, צריך לקחת את הדברים בצורה מסויגת ביותר. וכבר כתבו הרבה הוגים כגון הרמב"ם, ר' אברהם בן הרמב"ם ור' אברהם אבן עזרא ועוד רבים, שאין לקחת את כל אגדות התלמוד כפשוטן וכמשמען. ופלא שצריך לחזור ולומר דברים פשוטים אלה גם בימינו אנו.

במקרה דנן, נראה שהיהודים לקחו את ההאשמות נגדם כאילו הם אלה שאחראים למות ישו, והחליטו על דרך ההקצנה "ללכת עם זה עד הסוף", כחלק מהפולמוס. אתם אומרים שאנחנו אחראים למות ישו? שטויות: אנחנו ממש הוצאנו אותו להורג, את הפושטק. ורק היה צריך להוסיף איזה "אוּנה לכם".

בקיצור, מבחינה היסטורית לא אנחנו הרגנו אותו, אבל מבחינה מהותית היינו שמחים לחזור בזמן ולהוציא אותו להורג כמו שצריך ובצורה מסודרת. אבל מה לעשות שמה שהלב חושק, הזמן עושק.

8 תגובות בנושא “כל הבעסה, לא אנחנו הרגנו את ישו

  1. אנונימי

    אם כבר מסעות בזמן, חבל שאי אפשר להזיז את אותו הרב האפרתי לויכוח ברצלונה או לויכוחים אחרים בהם עשו הרבנים שמיניות באוויר, עם "תרי ישו הווי", כדי להינצל מחמתה של מלכות.

    אני בטוח שהם היו ששים על דבריו כמוצאי שלל רב.

  2. אנונימי

    מה יש לך נגד הבחור?
    כולה אמר כמה דברים נחמדים. קצת ניו אייג'.
    זה שעשו ממנו יעני מנהיג של דת כל כך פאשיסטית (בכמה תקופות), זה לא הוא אחראי. עם כל הכבוד.

    זה דומה, להבדיל, ל"לשנוא את כל הדתיים" בגלל כל מיני רבנים שאומרים כל מיני דברים כאילו הם דברי אלוהים חיים.

  3. הלל

    צ'מע, שני דברים:

    א. לא רציתי להיכנס לזה. רציתי להסביר את עמדת חז"ל, שעושה רושם שכן היה להם משהו נגד הבחור.

    ב. אני חושב שעשו את זה למוגזם היום. זה לא היה "כמה דברים נחמדים", "קצת ניו אייג'". כבר בימיו התלמידים שלו חיפפו במצוות, וזה היה סבבה מבחינתו. הוא הוביל באופן מודע מהלך דתי שהסוף שלו אכן היה לכיוון לא משהו. זה לא סתם שהפרושים (והצדוקים כמובן!) לא אהבו אותו. הוא היה מטורלל שסחף מאות אנשים אחריו, עם רעיונות דתיים נפיצים ביותר, שאכן התפוצצו בפרצוף. אי אפשר להסיר ממנו אחריות לזה.

    ג. בכל מקרה, קצת הקצנתי. ואפעלפיכן, אם בית דין היה פועל בימיו אפשר שהוא היה מוציא אותו להורג, אולי על סעיפים כמו כישוף או הסתה והמרדה, ואולי סתם מחשש שהמהפכן הזה יביא צרות. כמובן רואים שהצרות באו גם אחרי שהוא מת, אבל אין כל כך מה לעשות נגד זה.

  4. אריה

    הבא נחדד את הדברים: התאור התלמודי תולה את תליתו של התלויי (הצלוב מפתח תלות), הוא בן הנגר שפיתח משיכה אמיתית לקרשים, בהחלטה יהודית. זה מודל ששימש לנגח את הקהילה הנוצרית שחיה בקרבינו עד מרד בר-כוכבא, וראתה את עצמה נעלה על פני רודפי הבלים ומחלקי כשפים לרבים כאופיום-להמונים. אך עם מקבלים את הצליבה כארוע היסטורי, והדבר כידוע תלוי בכמה דברים אחרים, (אם יורשה לי להתלות באילנות גבוההים), הרי שמדובר באקט רומי בלבד.
    היהודים מעדיפים כידוע מיתות ספורטיביות יותר דוגמת סקילה.

  5. אבישי

    צליבה היתה נוהג יהודי מקובל ומוזכרת ברמב"ם הלכות סנהדרין פרק ט"ו: "כיצד מצות הנתלין אחר שסוקלין אותן משקעין את הקורה בארץ ועץ יוצא ממנה ומקיפין שתי ידיו זו לזו ותולהו".

    גרשוני החישוב שלך לא משבנע, כי גם 40 שנה לפני חורבן הבית, בהנחה שלא מדובר בביטוי מטפורי אלא ב-40 שנה ממש, עדין יכול להסתנכרן עם "בערך בשנת 30". דגש על ה"בערך".

    תמונה שווה אבל, מי זה הבחור הסקסי הזה?

  6. הלל

    אבישי, התלייה היהודית הייתה שונה מאוד מהצליבה הרומית, שהייתה אחת מהמיתות האכזריות ביותר האפשריות (אגב מה אתה מביא לי הוכחה מהרמב"ם שכתב את דבריו מאות שנים אחר כך :-P).

    ובכל מקרה הרי היחידים שאמרו שזו הייתה צליבה זה הנוצרים ימ"ש והרי ממילא אנחנו לא מאמינים לאף מילה שלהם אז מה הבעיה בכלל.

    לגבי ה-40 – אכן אפשר איכשהו ליישב את זה, אתה צודק. למעשה עיקר הטענות שלי הן מכך שמישהו מבעלי הבשורות היה צריך להזכיר את הדבר הזה, במיוחד מהאנטישמים שבהם. העובדה שכולם הטילו את הדברים על רומי (עובדה שהייתה בעייתית גם מצד אחר, כי ישו דווקא רחש כבוד עקרוני למדינה והיה "ממלכתי") מלמדת שהסיכוי שהיהודים ממש הם אלה שהוציאו אותו להורג נראה קלוש ביותר.

  7. מתניה

    יש משהו בדבריך שאי אפשר להסתמך על אגדות חז"ל כאמת היסטורית אבל אני גם לא יודע מה התקפות ההיסטורית של הברית החדשה

השאר תגובה